אם יש מקום בעולם ששם באמת טוב לי ואני שלמה עם עצמי מכל בחינה אפשרית-פנימית,חיצונית,רגשית,מקצועית,אינטלקטואלית וכדומה...זה בלונדון.
שלא תבינו לא נכון,אני אוהבת את ישראל וגאה מאוד בישראליות שלי ולא בטוח בכלל שאם הייתי גרה באופן קבוע בלונדון היה לי כל כך טוב שם...אך נכון לעתה,יש לי מין פינה בעולם ששם אני מרגישה בפירוש שלמה. ואחת לכמה זמן אני נוסעת ללונדון להטעין את עצמי אנרגטית,בינתיים זה עוזר,יותר מכל כדור ויותר מכל חיוך או מילה טובה שנזרקת באוויר-אז אם זה עובד...למה לא להמשיך???
לקראת החורף אני מתכוונת לתת שוב "קפיצה" ללונדון ( אוהבת את החורף האנגלי,ולרוב אני שם בחורף ). נסיעה קצרה שלשה ימים. שלשה ימים שכבר בדיוק ידוע לי מה יקרה בהם.
באחת השיחות שלי עם מטפל לשעבר, הוא ביקש ממני לתאר מקום שלם ומושלם בעיני לפרטי פרטים שגורם לי לשקט ולאושר. זה מה שתיארתי בפניו:
תקופה בשנה- דצמבר-ינואר.
מקום-לונדון.
לשבת בבית קפה בלסטר סקוור ליד כל התאטראות שמסביב ושהדבר היחיד שגורם לך להתלבט-לאיזו הצגה ללכת עכשיו?
בחוץ מטפטף,מה שלא מונע מאנשים ללכת כאילו זהו יום שמש ביוני. גברים רבים בחליפות מחויטות אפנתיות ונשים רבות בסגנון שיקי אטרקטיבי שאוטוטו יגיע אלינו...
הריח של ה UNDERGROUND באוויר...כמה שאני אוהבת את הריח של הפיח,המדרגות שמובילות למטה לעולם תת קרקעי מרתק שצופן בו כל כך הרבה היסטוריה,אנשים וסיפורים...הצפיפות בקרון והמפה שתלויה בתאים עם כל הצבעים,כל נקודה על המפה מעניינת,כל נקודה מובילה למבנה עתיק שקרה שם משהו או למישהו .אין סוף למילים,אין ספור התרחשויות. לטוב או לרע-לא ממש העיקר,אלא הסיפור מאחורי...
הייתי יורדת בקמדן טאון לכיוון הקמדן מרקט ( אני מפליגה בדמיוני...). זה MUST רציני בכל נסיעה ללונדון. אני יכולה שעות להסתובב שם ורק להסתכל על החולצות. החולצות עם כל האמנים האהובים עלי-אותם רוקרים בריטיים ששינו את עולם המוזיקה ואף אחד לא משתווה אליהם היום.
רובם ככולם נפטרו בגיל צעיר ולא מסיבות טבעיות - מה שרק גורם לי להעריך אותם יותר-על כך שהספיקו כל כך הרבה בכל כך מעט זמן.
אני מרימה מבט למעלה ורואה מימיני חנויות - מסע בזמן לשנות השבעים ,שמונים ,תשעים. עם הלבוש,הדוקטור מרטינס והשרשראות..זה גורם לי לחייך ולהיזכר בערגה באדם אנט ( שתמונותיו בהחלט מככבות שם ).
LONDON CALLING שרו הקלאש ולא בכדי...היות וזה כל כך חי בעיני ומובן עכשיו למה הייתה הכוונה.
ואז...חזרה למציאות. לנחיתה שהיא לא הכי רכה..עם בעיות,מחשבות ותהיות עד אין קץ...עד הפעם הבאה...עד הפעם הבאה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קמדן