Camden's Minds

אז זהו..הסוף הגיע..הגיע היום וזה הצליח לגרום לי לעיניים נפוחות ואדומות..

לא היה אכפת לי כבר  מכלום  מלבד לכתוב ולומר בכנות את כל אשר על ליבי...

והתשובה שקיבלתי הייתה- פרידה..חד משמעית ..ללא פתח ללא אולי ללא צוהר..פשוט סוף וזהו.

ואני ממרומי גילי וניסיוני שאוחזת בזוגיות,בית,מקצוע , משפחה ,אנשים שתלויים בי ועוד..הרגשתי אבודה..בפירוש אבודה.

כי לראשונה בחיי איבדתי לתמיד את מה שנפשי חיפשה שנים ומצאה לרגע..חברות אמת.

הכל היה שווה..הכעס,ההסתרה, הכמיהה,ההתעוררות..הייסורים..היה שווה בהחלט..אך נגמר.

נגמר בבום..ענק..למרות ההבטחות,למרות הרגשות ולמרות החיבוקים..נגמר..והדלת הזאת על פי מה שהבנתי,מוסמרה לנצח.

נאטמה.

אל נא תנחמו אותי היות ואני לא רוצה ניחומים..אל נא תאמרו..היה וטוב שהיה..והכל לטובה..או לפחות טוב שהרגשת עדיף מלא להרגיש בכלל..

ואל תכעסו עלי גם שהייתי טיפשה,תמימה וחסרת מוסר-הלקתי את עצמי עד אין קץ..

פשוט אל תאמרו דבר..רק תבטיחו לי שהכאב הזה יפסק..מתישהו יפסק