יש לי רגעים של עולם משלי,
עולם שבו הדברים נפלאים.
הכל רגוע וזורם בשקט מדהים,
והכל נארז בעטיפת ממתקים.
בעולם הזה פגשתי אותך,
בעולם הזה כל כולי שלך.
ללא פחדים..ללא תהיות,
ללא איסורים וללא השלכות.
כל קשה לצאת משם ולחזור לעולם האמיתי,
כל קשה לתפוס את עצמי ולהבין שהכל לא מציאותי.
והזמן עובר והרגש מעצים עד כדי התפוצצות,
ועל האדמה אני מרגישה כמו התרסקות.
ואין לי מושג איך להפסיק,
ואין לי מושג אם אני בכלל רוצה.
וזה כל כך כואב...וכל כך יכאיב לי ,לאחרים...לך.
מה אעשה?? היכן התשובה??
הלוואי והעולם שלי היה עולם נפלא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קמדן