Camden's Minds

פצועה ומדממת ...הכל מבפנים..מבחוץ לא רואים דבר..רק מי שבאמת מכיר..מי שבאמת מרגיש , יכול לשער..ורק לשער..

הראש עמוס בכל כך הרבה מחשבות...כבר אין לי כוחות..אין בי כוחות..לחשוב ולדמיין..מה אם..מה לו..כן..לא..אולי..למה?? איך??מתי??

נאמנה ומופקרת ביחד..הבטן מתהפכת..הדמעות יבשות..הדמעות זולגות וזולגות..מבחוץ הן יבשו ומבפנים לא מפסיקות לזלוג..

אין לי מושג מה אני רוצה..מה לומר..מה להחליט?? מה לעשות??

לא רוצה לפגוע..ונפגעת כל הזמן בעצמי..

בבטן נפער לי חור נוסף..ואני מרגישה שהלב שלי נרמס כל יום ..כל הזמן ...פעם אחרי פעם..

רוצה ללכת לים..לטבוע..להתמזג עם הגלים..רוצה להיכנס בתוך קיר ולהרגיש..כל כך רוצה כבר להרגיש..בלי חשבון..בלי פחד..בלי מצפון..בלי חרטה..

כל כך רוצה..ונמנעת..פוחדת..חוששת..

כמהה..נרדפת..לא רואה לא קצה של אור ולא קצה של מנהרה..

מתי יגיע כבר הסוף?? מתי כל זה כבר יפסק??