לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Camden's Minds


מחשבות,תהיות,התלבטויות...מה היה אם....???,קיטורים,טיפול נפשי,אמירות וכל מה שכבר נמאס לחלום על,להחזיק בבטן ולאכול את הלב על מה שיכל להיות ולא היה.....


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2014    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

8/2014

דיאלוג


- רע לי בעבודה / אז תחפשי מקום אחר.


- אולי גם שם יהיה לי רע וגם אף אחד לא מחכה לי / תפסיקי לקטר.


- בחרתי במקצוע עלוב ואין לי ראש , כסף ומוטיבציה ללמוד או לעשות משהו אחר / תגידי תודה...יש הרבה אנשים בלי עבודה בכלל וחובות עד השמיים.


- אני מרגישה שאני חולה ומשהו יקרה לי / הסטרס בסוף יהרוג אותך...וכן את חולה בנפשך אבל נהנית מזה.


- אני שונאת את המראה שלי / גם שנראית טוב יותר, שנאת את עצמך...את גם לא נראית כ"כ נורא עכשיו- יש יותר גרועות.


- אני אדם אנוכי ורע - עשיתי מעשים שפלים כלפי אחרים / האמת ??? רובם רק הרוויחו מזה.


- כולם שונאים אותי /  תתפלאי , יש הרבה שלא..את האויב הגדול ביותר של עצמך.


- קשה לי בלעדיה, אני מלאת חרטות , היא חסרה לי ואני מתגעגעת אליה / היא תמיד הסתדרה בלעדייך, בעיקר עכשיו .

מעולם לא סמכה עלייך, כך שלא  אכזבת אותה - אין ציפיות - אין אכזבות.


-אני רוצה להשתנות , לשנות , לעשות טוב - אך לא מצליחה ונכשלת תמיד- אין בי כוח,רצון או אמונה / לפחות בזה את מודה- את אדם חלש ואגואיסט וזה לא ישתנה...הגיע הזמן לא רק להודות בכך , אלא גם לקבל זאת.


 


- אמרו לי לכתוב-לא יוצא מזה כלום / כי יש כל כך הרבה שמענייניים יותר ממך.


 


- אוףף דיי כבר נמאס לי מכולם ומהכל / גם לי כבר נמאס ממך.


 

נכתב על ידי קמדן , 29/8/2014 12:29  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מבוך


אין לי מושג איך לחזור ומה אני רוצה מעצמי.

אין לי מושג למה המחשבות,הקולות , הנכונות , הרצון וכל מה שאני סוחטת מעצמי לא מעניין אף אחד.

אין לי מושג איך אוכל להמשיך לנהוג לשם יום יום , לראות את הפרצופים האלה שוב, יום יום ולדעת שכל יום שאני שם אני מתרחקת יותר ויותר מהמציאות שחלמתי ואיחלתי לעצמי.

 

לא מוצאת מנוחה,לא מוצאת מנוס משם. 

מרגישה רע-משועבדת!!!

מתי כבר אוכל להימלט??? לצאת מהמבוך המטורף הזה?? מתי??

נכתב על ידי קמדן , 26/8/2014 09:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ארבע סליחות


ארבע חרטות,ארבע סליחות על מערכות יחסים שיכלו לקרות לפני שנים ולא נתתי להן הזדמנות...במקומן בחרתי בחלק גדול והרבה פחות טוב של מערכות יחסים שנבעו מביטחון ירוד ואי הערכה עצמית לחינם.

מזל אחד...שאני לא בוכה על חלב שנשפך,אלא פשוט...שולחת מסר לדור הצעיר.

מזל שני...שמערכת היחסים האחרונה  והנוכחית  לא רעה בכלל.... :-)

 

#1 הייתי בכיתה י' ואתה בכיתה יב'. טענת שאני ילדותית וצעירה מידי וזה יהווה לי מכשול. ומקסימום....תעזור לי בללמוד למבחן באלגברה. מיותר לציין שבמבחן קיבלתי אפס עגול כי לא התרכזתי בללמוד אלא רק בלפנטז עלייך...ואתה בכלל היית מאוהב באחת מהכיתה שלך...

 

חלפה שנה וחצי...עליתי ליא' ואתה התגייסת.משום מה השנה וחצי שעברו עשו לי טוב פנימית וחיצונית והרגשתי ונראיתי נהדר...בראש היה כבר מזמן בחור אחר ואפילו עמדנו לצאת לדייט ראשון.

 

יום אחד הגעת לבקר עם המדים של הקרבי בתיכון שלמדת בו...האמת היית הורס יותר משזכרתי...אבל כבר לא היית בראש שלי. נפגשנו לשתי שניות ...מה עיניינים ומה קורה...וזהו...המשכתי הלאה...להתכונן לדייט החדש.

 

אבל לך,היו תוכניות אחרות.... יום למחרת הופעת אצלי בבית ( זכרת את הכתובת משיעורי האלגברה ).... פתאום רצית שננסה שוב,לפתע כנראה התבגרתי וספרת אותי....או שהבדידות בקרבי עשתה את שלה...( הנחתי שאותה אחת שאהבת מכיתתך כבר לא... ).

 

ואני ,תקראו לזה אגו או התחשבנות...לא נתתי לך הזדמנות שנייה,להפך התנערתי ממך לחלוטין...ניסית ימים ושבועות...ואני-כלום.

 

בסוף ויתרת ( מן הסתם ) ואותו דייט שהתכוננתי אליו התגלה כמניאק בריבוע.

 

כשהשתחררתי אני מהצבא..ראיתי אותך שוב...התקרבתי אלייך לדבר איתך...ולא ממש רצית והפנת לי את הגב ( לא מאשימה ).

 

אז סליחה...סליחה שצדקת והילדותיות שלי אכן הייתה לי מכשול...גם  חמש שנים אחרי  שראיתי אותך לראשונה.

 

#2 בערב יום שישי...בשיא הלהט של מועדון הרוק האלטרנטיבי שהייתי בו-נפגשנו.

העברנו ערב מקסים...קצת שיכורים...אבל נראים מאוהבים שנים... היה נחמד-היה ממש טוב....עד כדי כך שלמחרת קבענו להיפגש שוב...

כמה התאכזבתי שלפגישה הבאת את כל, אבל את כל החברה שלך מהבית... עכשיו אני מבינה שפשוט הם שמחו בשמחתך שפגשת מישהי שמוצאת חן בענייך לפני שאתה חוזר חזרה לקו הגבול...אני גם מבינה שאני מצאתי חן בעינהם והם פירגנו לי מאוד.

חבל שאז לא היה לי את השכל לחשוב כך...

 

שבוע אחרי זה בלחץ החברים שלך נסעתי לבקר אותך בבסיס על הגבול  ביחד איתם כי נשארת שבת...נסעתי עד לשם כדי לגמור איתך מערכת יחסים של דקה וחצי. מערכת יחסים שרצית,שסמכת עליה ושהחברים שלך רצו וסמכו עליה גם כן...

 

סליחה שאיכזבתי אותך ואותם.

שהייתי כלבה והרסתי לך את הביקור...בעיקר שהרגשת כל כך רע כי שברת שן ( החלקת במקלחת היות מיהרת להגיע לשער לפגוש אותי ) ויד ימין שלך הייתה על הפה להסתיר את מה שנשאר מהשן במשך כל הזמן שניסיתי לתרץ לך למה אנחנו ממש לא.

הגיע לי בהחלט המניאק האחר שהגיע במקומך.

 

#3 היית חבר הנפש הטוב ביותר שהיה לי. את כל הבכי, הקיטורים, ההצלחות,הכשלונות והחלומות שמעת.

ברגע של משבר אפילו כרעת ברך והצעת :-)

סרבתי בנימוס.

סליחה שאהבתי אותך אחרת..לא בדרך שרצית. וסליחה שהיית צריך להקשיב לכל מה שלא רצית....רק כי היית חבר כל כך טוב.

 

ואני שמחה שעכשיו ממש  עכשיו טוב לך , מאוד טוב לך!

ואתה בזוגיות ואהבה...ועדיין  נשארת החבר הכי טוב שלי...גם אם אנחנו כבר לא הכי מתראים.ואני כן אוהבת אותך... ( אולי אפילו קצת יותר מפעם ).

 

#4 בערב יום שישי אחר.... של בילויים במועדון בתל אביב,את התחלת איתי ונראית ממש נחמדה ומגניבה...אבל אני לא בקטע של בנות...ואולי בעצם חבל שלא.

כי אז הייתה נחסכת ממני עגמת נפש רבה מהמין החזק  במהלך השנים וגם הייתי מוסיפה חוויה לרפרטואר...

סליחה שעם כל הליברליות שלי לא ניסיתי ולא נתתי צ'אנס. סליחה בעיקר מעצמי שלא נתתי דרור לגחמות מיניות ויצרי הרפתקנות שנחבאו אל הכלים..

סליחה שהטעתי ולא איפשרתי...

והכי הרבה סליחה שבכיתי לחינם היות ובמו ידי הרסתי.

 

 

 

 

נכתב על ידי קמדן , 17/8/2014 13:54  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לונדון אהובתי....


אם יש מקום בעולם ששם באמת טוב לי ואני שלמה עם עצמי מכל בחינה אפשרית-פנימית,חיצונית,רגשית,מקצועית,אינטלקטואלית וכדומה...זה בלונדון.


 


שלא תבינו לא נכון,אני אוהבת את ישראל וגאה מאוד בישראליות שלי ולא בטוח בכלל שאם הייתי גרה באופן קבוע בלונדון היה לי כל כך טוב שם...אך נכון לעתה,יש לי מין פינה בעולם ששם אני מרגישה בפירוש שלמה. ואחת לכמה זמן אני נוסעת ללונדון להטעין את עצמי אנרגטית,בינתיים זה עוזר,יותר מכל כדור ויותר מכל חיוך או מילה טובה שנזרקת באוויר-אז אם זה עובד...למה לא להמשיך???


 


לקראת החורף אני מתכוונת לתת שוב "קפיצה" ללונדון ( אוהבת את החורף האנגלי,ולרוב אני שם בחורף ). נסיעה קצרה שלשה ימים. שלשה ימים שכבר בדיוק ידוע לי מה יקרה בהם.


 


באחת השיחות שלי עם מטפל לשעבר, הוא ביקש ממני לתאר מקום שלם ומושלם בעיני לפרטי פרטים שגורם לי לשקט ולאושר. זה מה שתיארתי בפניו:


 


תקופה בשנה- דצמבר-ינואר.


מקום-לונדון.


לשבת בבית קפה בלסטר סקוור ליד כל התאטראות שמסביב ושהדבר היחיד שגורם לך להתלבט-לאיזו הצגה ללכת עכשיו?


בחוץ מטפטף,מה שלא מונע מאנשים ללכת כאילו זהו יום שמש ביוני. גברים רבים בחליפות מחויטות אפנתיות ונשים רבות בסגנון שיקי אטרקטיבי שאוטוטו יגיע אלינו...


הריח של ה UNDERGROUND באוויר...כמה שאני אוהבת את הריח של הפיח,המדרגות שמובילות למטה לעולם תת קרקעי מרתק שצופן בו כל כך הרבה היסטוריה,אנשים וסיפורים...הצפיפות בקרון והמפה שתלויה בתאים עם כל הצבעים,כל נקודה על המפה מעניינת,כל נקודה מובילה למבנה עתיק  שקרה שם משהו או למישהו .אין סוף למילים,אין ספור התרחשויות. לטוב או לרע-לא ממש העיקר,אלא הסיפור מאחורי...


 


הייתי יורדת בקמדן טאון לכיוון הקמדן מרקט ( אני מפליגה בדמיוני...). זה MUST רציני בכל נסיעה ללונדון. אני יכולה שעות להסתובב שם ורק להסתכל על החולצות. החולצות עם כל האמנים האהובים עלי-אותם רוקרים בריטיים ששינו את עולם המוזיקה ואף אחד לא משתווה אליהם היום.

רובם ככולם נפטרו בגיל צעיר ולא מסיבות טבעיות - מה שרק גורם לי להעריך אותם יותר-על כך שהספיקו כל כך הרבה בכל כך מעט זמן.


 


אני מרימה מבט למעלה ורואה מימיני חנויות - מסע בזמן לשנות השבעים ,שמונים ,תשעים. עם הלבוש,הדוקטור מרטינס והשרשראות..זה גורם לי לחייך ולהיזכר בערגה באדם אנט ( שתמונותיו בהחלט מככבות שם ).


 


LONDON CALLING  שרו הקלאש ולא בכדי...היות וזה כל כך חי בעיני ומובן עכשיו למה הייתה הכוונה.


 


ואז...חזרה למציאות. לנחיתה שהיא לא הכי רכה..עם בעיות,מחשבות ותהיות עד אין קץ...עד הפעם הבאה...עד הפעם הבאה...


 


 

נכתב על ידי קמדן , 14/8/2014 11:04  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ראשי תיבות והגדרות


ב MAD WORLD של TEARS FOR FEARS יש שורה שלא יוצאת לי מהראש. בתרגום לעברית השורה הולכת כך: זה נראה מצחיק/זה נראה עצוב שהחלומות הטובים ביותר שלי-הם החלומות שבהם אני מת...

אני חושבת שזאת אחת השורות הכי נכונות גם לגבי. שלא תחשבו לא נכון..אין לי נטיות התאבדות וגם מעולם לא ניסיתי...ולו רק בגלל שיש אנשים שזקוקים לי,זקוקים אפילו מאוד ( למרות שבעיני הרבה פעמים אני לא טובה ומתאימה להם לצערם ).אם יש דבר שעליו אני מצרה ומתחרטת זאת עגמת נפש שגרמתי לאחרים ואין בי רצון לגרום להם לעוד.ואולי זאת הסיבה שאני עוד "סוחבת" הלאה...מאמינה בניצוץ קטנטן שאולי מתישהו יהיה להם טוב איתי ולי יהיה טוב עם עצמי.

 

OCD, דו קוטביות גבולית,נטיה לדיכאון דו קוטבי, חרדה,לחץ,מרדף אחרי שלמות וכישלונות חוזרים בעקבות חוסר ההצלחה לכך...אלה רק מעט מהאבחנות שניתנו לי בשנות חיי...כל מטפל עם ההגיון שלו,כל רופא עם ראשי התיבות שמתאימים לי בעיניו...ואני,אני יודעת שמשהו דפוק בי ( תכלס לא בכולם יש משהו דפוק?? )...חלק רשמו כדורים,חלק רשמו קבוצות טיפול עם עוד ראשי תיבות...ואני...אני פעם לקחתי כדורים,פעם לא...עכשיו ככה ככה. לפעמים נדמה לי שטוב לי להתבוסס במרה השחורה שלי...הרעיונות הכי טובים עולים לי ברגעים האלה..רק חבל שהם נשארים בגדר רעיון-עוד חלום שבור.

 

נעלמו לי העלומים,כל היופי ( שהערכתי מאוחר מידי ) כבר לא נמצא...ולמרות שמאז ומתמיד הרגשתי כנפש מיוסרת וזקנה-עכשיו זה גם נראה כלפי חוץ.

 

למה שעוצמים עיניים ופוקחים שוב, דברים לא משתנים?? לא נעלמים?? למה ככל שהזמן עובר,האובדן מתעצם???

 

למה אני מרגישה שכל העולם נגדי ואני האוייבת הגדולה ביותר של עצמי??

למה כולם מחפשים הגדרות לנורמליות?? ולמה מצחקקים שנים מאחורי גבי וגם בפני על כך שאני לא כמו כולם??.

נכתב על ידי קמדן , 11/8/2014 13:11  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  קמדן

מין: נקבה

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , פילוסופיית חיים , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקמדן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קמדן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)