הרבה זמן לא כתבתי... הייתה לי תחושה של רייקנות עצומה... לא האמת ידעתי מה לעשות ברגע כלום לא מעניין אותי... לפני חודש ברגע של סערת רגשות החלטתי שאני לומדת איך לחיות לבד... שאני מתחילה להתרגל לרעיון שזוגיות כנראה לא תיהיה לי... שבדידות זה משהו שאני שלמה לחיות איתו... ברור שזה לא החלום שהיה לי אבל זו מציאות... כשהתאכזבתי מכולם ובעיקר מעצמי שלא הבנתי קודם שזה שאני עושה מעצמי צחוק... אני הרי לא יכולה להיות מאושרת.. זה משהו שלא נולדתי עבורו...
וסתם מתוך שעמום נרשמתי לאתר הכרויות בלי כוונה להכיר מישהו.. סתם להעביר את הזמן... אבל הכרתי.. ות'אמת... כל כך נראה לי לא מציאותי שבחור כזה יצא עם בחורה כמוני.. הרי זה יותר מידיי בשביל היות אמיתי... יש בי את הפחד להיפגע שוב... כי זה הצ'אנס האחרון שאני נותנת לזוגיות... אני עייפה כבר... אני עם לב מדמם כבר מספיק זמן... עשו ממני צחוק יותר מידיי פעמים.. פעם נוספת אני כבר לא מתכוונת לעבור את זה...
אולי אני עשה טעות... אולי לוותר כבר עכשיו שהכל טרי... כשהכל רק התחיל...
זה לא הוגן... גם לי מגיע להיות טיפה מאושר...
ואולי לא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
