אתמול בשעות הבוקר בת דודה של אמא שלי נפטרה במפתיע... אישה בריאה שרק הלכה לסופר לקנות לבת שלה שרק שבוע קודם עברה לגור עם החבר אוכל לדירה... יצא מהסופר התמוטטה ומתה... זה לא נקלט.. לא נקלט שבגיל 59 בן אדם הולך... ידעתי שאמא תקבל את זה קשה... לא נשאר לה כמעט אף אחד מהמשפחה שלה... נשארו לה רק 2 בנות דודות וזאת שחיברה בין כלום כבר איננה... חשבתי על בעלה שאחרי כמעט 40 שנות נישואים נשאר לבד... חשבתי על הבנות שבגיל 37 ו28 נשארו יתומות..
בהלוויה היום היו הרבה אנשים.. היה לי כל כך קשה לראות את הנכדים בני ה14 ו10 שבורים אחרי ש10 ימים קודם איבדו סבא מצד אבא.. ואיך מסבירים לילדה בת 3 שעכשיו גם סבתא לא תחזור?
כלום המשפחה הייתה זו אולי הפעם היחידה שראיתי את כל המשפחה של אמא שלי ביחד...
באותו רגע אני חושבת על המשפחה שלי... על עד כמה החיים קצרים... על ההורים שלי שלא היו כאן לנצח... ואיך חיים בלעדיהם... על משפחה שהולכת ונמחקת...
החיים ממשיכים...
