משהו חסר. משהו תמיד יהיה חסר.

כסף. בריאות. חברים. תעסוקה. אהבה. חופש. סיפוק. אושר.

ולא משנה כמה ננסה אף פעם לא נגיע למצב אידאלי, של סיפוק מלא, של אושר מוחלט.

אם נסתכל על החיים שלנו, במבט מהצד, כמה חסרונות כבר נוכל למצוא? ועד כמה נוכל להתלונן עליהם בידיעה שתמיד יש אדם שהמצב שלו קשה יותר? כי תמיד יש.

ובכל זאת, אנחנו רוצים יותר, שואפים ליותר, לא מסתפקים לא במועט ולא ברוב שיש לנו.

שאיפות זה יפה, כל אדם צריך לשאוף למשהו, תמיד לרצות יותר, לנסות יותר.

השאיפות שלנו הן המטרות שלנו, והמטרות שאנו מציבים לעצמנו הופכות לתכלית החיים שלנו.

אבל אולי במקום להתמקד במה שאין, לחשוב על למה לא טוב, ננסה להתמקד בקיים?

בלי לזלזל במה שעוד יש להשיג, במקומות שאליהם אנו מסוגלים להגיע ולפסגות שאנו רוצים לכבוש.

פשוט לשמוח בחלקנו.

להסתפק בקיים.

ליהנות מחלקת האושר הקטנה שלנו

מבלי להשוות את עצמנו לאחר, מבלי לחשוב על מה שחסר או על מה שאין, פשוט להכיר תודה על מה שיש.

גם אם הרצון שלנו מכוון אותנו למשהו אחר, גם אם השאיפות מובילות אותנו לעוד.

אולי ברגע שנהיה שלמים עם מה שיש לנו הכל יהיה בסדר. יותר מבסדר. מושלם.

קיים דבר כזה שלמות?

אולי זה רק רעיון, לא מצב ריאלי.

כי כנראה שברגע שנחשוב שהכל שלם, מושלם, נתחיל לרדוף אחרי משהו אחר, ואף פעם לא נגיע לשקט הנפשי שלנו.

לחלקת האושר הקטנה שלנו.