היה מבחן במתמטיקה.

והשנה לקחתי את עצמי בידיים וממש התעלתי על עצמי במתמטיקה. ישבתי ולמדתי, הקשבתי, ציצמתי פער של כמעט שנה שבה היה מלחמת עולם שלישית עם המורה למתמטיקה בלשון המעטה. אז התחלתי ללמוד למבחן כמעט חודש לפני שהוא בא.  ישבתי והשקעתי וחרשתי והרגשתי טוב עם הידע שלי, הרגשתי שאני באמת יכולה להצליח ולקבל ציון טוב, לשפר.

הגיע יום המבחן ונכנסתי עם מעט ביטחון לגבי המבחן, שזה גם משהו. הוא צנח תוך 5 דקות בערך. כל השאלה הייתה לי יותר קשה מהשנייה, היו לפחות 2 שאלות שלא ידעתי בכלל ושתיהן היו בעלות ערך בניקוד. כל מה שידעתי פרח לי מהראש כלא היה. כמובן שבכיתי כי כשאני לא יודעת משהו (בייחוד במתמטיקה) אני מרגישה טיפשה ומטומטמת ושאני לא יודעת כלום בהכל. וכל השעה שאחרי רק צעקתי שזה לא פייר ושכל ההשקעה הלכה לפח ושאני אכשל (שוב) ולא מגיע לי ציון נכשל על כל ההשקעה שלי כשאני בשונה מרוב השכבה בלי מורה פרטי 24/7.

והיום בבוקר הילדים כתבו בקבוצה הכיתתית ציונים. ואני כזה: פאק. העלו ציונים. אז אני פותחת את המשו"ב (אתר של הבית ספר כזה) ורואה ציון: 79.

שזה כמעט 80. שזו הייתה השאיפה שלי מלכתחילה. 

בקיצור, אל תבכו על חלב שנשפך עוד לפני שהוא נשפך