המנהלים ישבו בסמוך לשולחן שהיה זהה לשולחן על הבמה באולם הגדול. במרחק של מטר מהשולחן היה כיסא בודד.
"שב," גריפינדור החווה בידו על הכיסא הריק. התיישבתי.
"רק תזכיר לנו מה השם?" סלית'רין אמר.
פתחתי את פי כדי לענות לו, אך הוא מיד צחק ואמר "זה היה בצחוק!", הוציא גליון קלף עליו היו רשומים מאה שלושים שמות והקיף את "קאת'ברט בינס" בעיגול.
ארבעת המנהלים בהיטו בי בחיוך ושתקו. הבטתי בהם לחוץ.
"נו, קאת'ברט, מה שלומך?" שאל אותי גריפינדור.
"ב-בסדר!" עניתי בלחץ.
"נו, תשתחרר, בינס!" רייבנקלו אמרה, ואז הוסיפה: "אכפת לך אם נקרא לך בינס?"
"אה-אה-כן! ז-זאת אומרת-לא! זאת אומרת- זה ךא משנה לי, תקראו לי איך שבא לכם!" אמרתי במהירות.
"מה קרה שאתה כל כך לחוץ?" הפלפאף שאלה בחיוך אוהב.
בלעתי רוק.
"אני לא יודע..." אמרתי.
"טוב, בינס, בוא תאמר לנו," החל סלית'רין לרשום, "אתה אולי יודע משהו על העבר שלך? כלוומר, העתיד שלנו?"
"אהה... לא, לא ממש..." עניתי.
"אוקיי, איך היה אצל איגנוטוס? הוא חבר ממש טוב שלי! הוא בוודאי קיבל אותך בזרועות פתוחות!" גריפינדור אמר.
"כן, אפשר לומר שכן."
"פגשת את הילדים שלו?" רייבנקלו אמרה, "הם כל כך מתוקים!"
"אה, בקשר לזה..." התחלתי לענות. התלבטתי אם לשתף אותם במחשבות שיש לי על מלודי וטום, ואז אמרתי: "כן, פגשתי אותם."
גריפינדור הרים גבה.
באתי להמשיך לדבר, אבל למזלי סלית'רין אמר: "טוב, חברים, התכנסנו כאן מסיבה מסוימת."
"כן, ראית למה נהפכה הבקתה הקטנה?" גריפינדור אמר.
"איפה הבקתה?" שאלתי.
"אתה עכשיו בתוכה!" הפלפאף ענתה.
"הטירה היא בעצם הבקתה?" שלאתי.
"כן, ואת רוב עצי היער חטבנו והשארנו מזכרת סמלית. יש לנו הרבה עצים שנוכל להשתמש בהם לאלף השנים הבאות!" רייבנקלו אמרה בחיוך.
"הו... מאוד יפה מה שעשיתם פה," אמרתי. למה אני מתבייש מחבורת קוסמים שאנחנו מכירים מצוין, עזרנו אחד לארבעה (וארבעה לאחד), האנשים הראשונים שראיתי, כמעט כמו משפחה?
"אם כן, הבה ניגש לעניין!" סלית'רין אמר והחל לשאול: "יש לך תחביבים מסוימים? איזשהוא נושא שמעניין אותך?"
"כן, אני מאוד מאוד אוהב הסטוריה." עניתי לו.
"ומה תרצה לעשות כשתגדל?" גריפינדור שאל.
"האמת היא שעדיין לא ממש יצא לי לחשוב על זה..." עניתי.
"ובכל זאת?"
"אולי... אולי ללמד כאן את תולדות הקסם?" שאלתי.
"אתה מבין שללמד מקצוע כזה דורש שנים רבות של מחקר!" ריבנקלו אמרה.
"לא, זה מאוד מעניין אותי איך הקסם הגיע לעולם!" עניתי.
"יש אגדה על איזה גאיוס בן פרה שהיה שדון שעלה מן האדמה, שהוא בעצם היה בעצמו-" החלה הפלפאף לומר.
"אה, הלגה, סליחה, פרופסור הפלפאף, זה לא הזמן למעשיות!" רייבנקלו ענתה.
"רגע, אז כולכם פרופסורים עכשיו?" שאלתי.
"כן!" גריפנדור ענה, "אני פרופסור לשינוי צורה, פרופסור סלית'רין לשיקויים, פרופסור הפלפאף לתורת הצמחים ופרופסור רייבנקלו ללחשים!"
"כמובן שחוץ מארבעתינו יש עוד מורים נוספים למקצועות נוספים," סלית'רין הוסיף.
"אתה גם צריך לדעת שראש בית יהיה בשבילך יותר מסתם מורה!" הפלפאף אמרה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי.
"תצטרך לחכות ולראות..." רייבנקלו לחששה.
"בסדר, אמור לי בינס, איך היית מגדיר את עצמך במילה אחת?" סלית'רין שאל אותי.
"אבוד," עניתי בלי לחשוב.
"ובשתי מילים?" הפלפאף שאלה.
"מאוד אבוד," אמרתי. המנהלים צחקו.
"טוב, בינס, הכרנו אותך קצת, דיברנו איתך, ואפילו היה לנו ידע מוקדם עליך," גריפינדור החל לומר, "ועכשיו הגיע הזמן שתדע לאיזה בית תמויין!"
"אני מאוד אשמח לראות אותך לומד בבית שלי," רייבנקלו אמרה, "אני מאמינה שתתפתח שם מאוד."
"כמובן שבבית שלי תתמיד תשאף לגבוה, אני אשמח אם תהיה בבית שלי." אמר סלית'רין.
"אני מאמין שהערך החברי חשוב לך מאוד, אם אתה רוצה ללכת לבית שיעצים אותך רגשית אני יותר מאשמח אם תלמד בבית שלי." גריפינדור אמר.
"אם אתה אוצה ללמוד אם ילדים איכותים, להצליח ולהגיע לגדולות, "הכי טבעי זה אם תלמד אצלי!" אמרה הפלפאף.
"כולנו רוצים אותך! במי אתה בוחר?" הם אמרו והתבוננו בי בציפייה.
במי לבחור?
האופציה הראשונה שעלתה לי לראש זה הפלפאף. היא ממש כמו אמא בשבילי והיא מאוד טובה ודואגת. אבל היא קצת לא מציאותית. צריך מישהו שיאפס אותה ובמיוחד בשביל זה יש את רייבנקלו, אבל היא יותר די מעשית.
ואז חשבתי לבחור בגריפינדור. הבית שלו נראה כמו בית יוקרתי והירואי, שתמיד החבר'ה הטובים נמצאים שם. אבל האם אני באמת רוצה להיות שם? זה לא ימנע ממני להצליח? בשביל זה יש את בית השאפתנים, בית סלית'רין. אבל סלית'רין לוחץ יותר מדי.
אוף, במי לבחור?
הפלפאף תדאג לי, אבל האם זה טוב ללמוד אצל כמעט-אמא?
סלית'רין יעזור לי לשאוף גבוה. אבל לדרוך על שאר החברים בדרך? לךהישאר בודד?
בית גריפינדור מאוד קרץ לי. בית של סלבז, כזה. אבל עד כמה אני באמת מתאים לבית כזה? אולי אני אהיה רק מספר שתיים?
רייבנקלו נוקשה מדי. הבית שלה אפילו לא אופציה. ואולי, מצד שני, דווקא היא תעזור לי להשכיל?
ואז, בהחלטה של רגע, קמתי מהכיסא, הכרזתי: "סלית'רין!" וקמתי ללחוץ את ידו של סלאזר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
