בין שני עולמות

בשנה הראשונה לטיפול לא מומלץ לסיים קשרים זוגיים או להתחיל כאלו.

אני באמת לא יודעת אם זה ההרס העצמי שלי שפועל לאחרונה, אתה בנאדם מקסים ויש לי המון הערכה כלפייך,

אבל בזה זה מסתכם בערך. אתה לא יודע לפרגן, תמיד חייבת להיות איזו עקיצה קטנה על המשקל שלי, גם כשאתה כביכול "מחמיא", "עוד קצת ותראי מושלמת", תשמע, אתה מה זה רחוק מלהיות חתיך שרירי וחסון, ולא בגלל זה יצאתי איתך. אני במצב שבו אני זקוקה לך יותר מתמיד ואני לא מרגישה שאתה שם בשבילי למרות שאני מאותת לך בכל הזדמנות שאני זקוקה ליותר יחס.

אני איתך מסיבות מטומטמות לחלוטין, אני איתך כי אתה הסכמת לקבל אותי למרות כל הפאקים שלי, אני איתך כי יש מישהו בעולם הזה שרואה בי מעבר לאובייקט מיני, כי אתה רואה בי בנאדם. ונשאלת השאלה האם זו סיבה מספיק טובה שבשבילה אני צריכה להישאר איתך? האם זוהי אהבה? האם אני צריכה להישאר איתך כי אין בחוץ משהו אחר טוב יותר?