לפעמים דווקא התכונות הלכאורה "רעות" שלנו יכולות להיות מנוע צמיחה רציני לשדרוג החיים שלנו.

כעס למשל. תמיד התייחסתי לכעס כסוג של מטרד- לא היה לי בא לכעוס, להפך, בא לי להעביר את הזמן בכיף בלי יותר מדי חיכוכים. כנראה שלא כעסתי מספיק וכנראה שלא כעסתי על האנשים הנכונים...

לפני חודש, ליתר דיוק ב 9 ליוני השנה, הידוע יותר בשמו כ" יום לפני המשכורת" לציבור הרחב, כעסתי מאוד.

בתחילת השנה הגעתי למקום עבודה חדש בו סיכמנו על בונוס מסוים תמורת עבודות כאלה ואחרות לטובת העסק. אני קיימתי את החלק שלי בעסקה אך הבונוס לא מגיע, עבר חודש, עברו חודשיים ולאחר הבטחות רבות, ב 9/6 אמור היה להיכנס הבונוס הנכסף לתלוש.

אני יושבת לי במשרדי ופתאום רצה אלי בבהלה הפקידה שלנו וקוראת לי לבוא מהר לחדר הישיבות "שם מדברים על הבונוסים של העובדים". נכנסתי למשרד ומפה המצב רק הלך והדרדר. הבוס הגדול הידוע גם בקמצנותו הרבה לא מתלהב לשחרר כספים, ומדובר כבר בשלושה חודשים שהוא חייב לי ושום דבר לא קורה.

ואני ועושה עבודה מדהימה, תאמינו לי!

והוא מתחיל להתווכח איתי שלא הבאתי דוחות  וכשאני מראה לו שכן הבאתי הוא טוען שאני צריכה להביא נתונים אחרים (וכל זה ביום של המשכורת, למרות שהדוחות מזמן על השולחן שלו) . אחרי ויכוח סוער מאוד. יצאתי מחדר הישיבות מושפלת כפי שלא זכור לי שהייתי בשנים האחרונות. אף אחד אף פעם לא זלזל בי , ביכולות שלי ובעבודה שלי ככה ועוד מול אנשים אחרים.

הושפלתי לעפר ו.. התחלתי לכעוס.

זה היה לפני חודש.

עכשיו חזרתי מראיון שני לעבודה מהממת עם שכר מפנק ובלי בוס מנייאק על הראש שרק רוצה להרוויח על הגב שלי.

ואם זה לא יצליח שם, אני אמשיך ואחפש עד שאמצא אנשים שיודעים להעריך עובדים ולא רק חושבים על הכיס שלהם. ואז אני אגיד יפה יפה שלום לבוס שלי ושיחפש אותי בסיבוב.

כעס זה וואחד מנוע צמיחה!