החיים "בפנאן"

אין כמו להגיע הביתה גם להיות במצב רוח חרא , גם לא להרשות לעצמך לנשנש משהו כדי שלא תשמיני,ובנוסף להכל שהמטען השני שלך למחשב מוציא זיקוקים ונשרף . 

אז כן ,מאוד כיף לי היום .

אז שוב נפגשנו היום , שזה היה דיי מוזר , כי אנחנו מעולם לא נפגשים בטווחי זמן קצרים כל כך ,יום ראשון , היום (שלישי) ועוד שישי שבת בתכנון ..

אבל בכל מקרה שמחתי לראותו .

הסתובנו מעט בת"א , אכלנו, שתינו, היה נחמד, ואז עליתי איתו על אוטובוס למקום שממנו הוא לוקח אוטובוס הביתה .

הכל היה טוב , עד ש... 

פתאום הוא שאל אותי , כשישבנו באוטובוס "תגידי , את לא מתנתקת מהחברים שלך נכון ? "

נעלבתי , לא ידעתי בדיוק למה הוא התכוון , אבל בכל מקרה נעלבתי .

"למה אתה שואל את זה?, אתה מרגיש שאני מעיקה עלייך ? אתה חושב שאני מוותרת על החברים שלי בשבילך ?" 

"לא, מה פתאום פשוט שואל כי .. " קטעתי אותו ,

"אתה מפחד שאני אהפוך לנטל ? שאני אהיה תלותית בך ?"

"לא, אני פשוט שו.." שוב קטעתי אותו ,

"זה שאני לא מודיעה לך על כל פיפס שאני עושה זה לא אומר שאין לי חיים בלעדייך ", וכן בזמן האחרון בקושי יוצא לי להיפגש עם אנשים ,אבל זה לא בגללו ,זה כי אוטוטו אני מתגייסת ואני עובדת כמו חמורה , חוזרת תשושה הביתה , אין לי כוח לאף אחד , ואם יש לי שיגיד תודה שאני מבזבזת אותו עליו בכלל !

"אז בגלל זה אני שואל , אני דואג לך ." פחחח , עלק דואג לי .

"אתה נטו דואג לעצמך ,לספייס שלך , ולזה שאני לא אהיה מעיקה ." כן , אמרתי את זה בדיוק ככה . לא חשבתי פעמיים , ולא אכפת לי . הוא פגע בי.

הוא הרי יודע כמה קשה לי להיות חברתית , כמה קשה לי לתקשר עם אנשים , אומנם הוא לא מכיר אותי הרבה זמן ,אבל הוא קצת מכיר את החלקים האלה שמקולקלים אצלי , ותיסכלה אותי גם העובדה שהוא אמר שהוא היה רוצה לפגוש את החברים שלי , איך אני מסבירה לו עכשיו שאין לי כאלה ?!

כן , הגזמתי , יש לי חברים לצאת איתם , אבל זה ON-OFF כזה , זה לא שאני מדברת איתם על בסיס יום יומי, וגם אני מעדיפה כמעט לרוב לא לצאת, פשוט כי זה דורש ממני להיות מעניינת , להתאמץ יותר מידי להנות , יש לי את החברה הכי טובה שלי - מירי שאני אוהבת אותה המון , ועוד חברה אליסה שאיתה אני בקשר יותר רופף מאשר עם מירי, הם ממלאות לי את מקום החברים לבנתיים , כמובן שהייתי רוצה יותר ,  אני פשוט לא מסוגלת !

ועצוב לי , ידעתי שזה יגיע ,זה למה מנעתי מעצמי להיכנס למערכת יחסים כל כך הרבה זמן , מה הוא יחשוב עכשיו ? כמה זה ישפיע על הקשר ? 

כל התהיות והמחשבות האלה רצות לי בראש בזמן שאני באוטובוס והוא מנסה להרגיע אותי , ולהגיד לי שאין לי מה לכעוס . 

הוא התנצל כמה פעמים , וגם אני לא יכולתי לכעוס יותר מידי וצחקנו והכל נרגע והוא נסע הביתה . 

גם אני נסעתי הביתה ,עם פצע קטן בלב .