החיים "בפנאן"

זה מצחיק להיות ילדה לאבא יהודי ואמא נוצריה .

מצד אחד הולכים בליל הסדר לסבתא, מצות, הגדה ,יין , ממש חג כשר.

מצד שני , בבית , המקפיא מפוצץ בכיכרות לחם. 

אבל יש לזה יתרונות ! 

חוגגים את כל החגים , גם יהודים וגם נוצריים .( ובפסח יש לחם! )

ויש לזה גם חסרונות : לא באמת חוגגים הכל , מתעצלים .

מה אני אוהבת בחגים?  חופש . אבל עכשיו אני בצבא , אז לא .

מעניין איך זה לשבת כל המשפחה כל שנה ולהתארגן לחג .

ולעניינו אנו , סוף פסח = מימונה .

מחפשת מרוקאי , ממשפחה מסורתית ( או כזאת שעורכת מימונה) שיאמץ אותי לחגיגתו לערב אחד . תודה!

*הטקסט מנוסח בלשון זכר אך פונה לשני המינים .

אולי אני מתעמקת בזה יותר מידי , אני לא אוכלת כבר כמה ימים.

אני מנשנשת מידי פעם אבל זה דיי בכוח .

זה כל כך משונה כי אני בחורה שאוהבת אוכל, וכשאני אומרת אוהבת - אני לגמרי מתכוונת לזה .

שתיתי קפה קר היום .. זהו .

הוא שלח לי אתמול בצהריים תמונה עם חברים שלו  ,  שלחתי לו הודעה שיהנה , והבהרתי לו בצורה מאוד עקיפה שעדיף שלא נדבר הסופ"ש.

"תהנה השבת , ותנוח , נדבר כבר, שבת שלום . "

"שבת שלום " . הוא החזיר לי .

אחרי מספר שעות הוא רושם לי " נדבקתי ממך " . 

גיחחתי ושלחתי לו " חחח  ,  מגיע לך ". 

כן , יש לי דלקת גרון , והוא דיי נישק אותי בכוח , התנגדתי כי לא רציתי להדביק אותו , אבל כן רציתי לנשק אותו.

הוא ענה לי היום על זה "חחחח בוקר טוב גם לך " .

הייתי ערה . וגם הייתי מחוברת , ברגע שקיבלתי ממנו הודעה אני הפסקתי לנשום לרגע .

ופתאום נעלם לי כל החשק , לא רציתי לדבר עם אף אחד , וביטלתי אפילו את היציאה לים , בהיתי בתקרה כמה דקות .

החלטתי לחזור לישון . השעה הייתה 12 וחצי. 

אני רציתי לרשום לו אתמול הודעה , רציתי לרשום לו:

"אני אוהבת אותך , אני אוהבת אותך כל כך , ורק בגלל זה אני לא מוכנה להיות אנוכית . 

אני אהיה הכי כנה איתך בעולם , אני לא אשקר לך , או אבטיח דברים שאני לא בטוחה שאני אקיים , ולא אשלה אותך ,רק בכדי שתישאר איתי .

אני הבנתי מה הציפיות שלך, ואני לא יודעת כמה אני מתאימה לעמוד בציפיות האלה שלך .. 

אתה חושב על העתיד , אני חושבת על הרגע .. זה די ניכר בי , אתה כבר יודע . 

מה אני אעשה ?  אומנם אני דיי שונה מהבנות בגילי , אני יודעת שאני בוגרת , אבל כנראה לא מספיק , הגיל שלי משפיע על ההחלטות שלי .

טוב לי , ממש טוב לי איתך .

אבל אני לא רוצה להכביד עלייך ..

כמו שאמרתי לך יש עם מה להתמודד , אני לא קלה . אני לא פשוטה .

אני כותבת לך את זה בידיעה שזה יגרום לך להבין שזה לא מה שאתה מחפש , וכן כואב לי , כי אני לא יכולה להבטיח לך כלום. 

אני אקבל כל החלטה שלך.

אני אוהבת אותך , כל כך , כל כך שזה כואב . "

לא שלחתי את ההודעה בסוף , החלטתי לתת לו להנות בשבת ..

אני אשלח לו עוד כמה שעות ,אני כנראה ארשום את זה עם דמעות בעניים . 

אני יודעת שזה נגמר,  אני אף פעם לא טועה במה שאני מרגישה .

אני אחזור הביתה ואני אכתוב לו על דף הכל , מן מכתב פרידה , דברים שלעולם לא הייתי מסוגלת לומר לו בפנים . 

רק דברים טובים ..

אני לא רוצה להיות כמו הבנות האלו שרוצות רווח ברגליים . אבל אני רוצה .

אני לא רוצה להתבייש לאכול מול אנשים . אבל אני מתביישת .

אני לא רוצה להסתכל על כמות הקלוריות שיש במוצר שאני רוצה לאכול . אבל אני מסתכלת .

אני לא רוצה להרגיש אשמה אחרי שאני אוכלת .אבל אני מרגישה .

אני לא רוצה להיכנע לסטנדרט היופי של החברה . אבל אני נכנעת .

אני לא רוצה לחשוב כל היום על כמה אני אכלתי . אבל אני חושבת .

אני לא רוצה להסתכל על עצמי במראה ולהגיד שהשמנתי /שאני שמנה . אבל אני אומרת .

אני לא רוצה להסתובב בקניון ואז לחזור הביתה מדוכאת כי לא מצאתי משהו שמחמיא לי .אבל זה קורה  .

אני לא רוצה להמשיך להסתכל על תמונות של דוגמניות ולקנא . אבל אני מקנאה .

אני לא רוצה למנוע מעצמי לאכול משהו שאני אוהבת כי הוא משמין . אבל אני מונעת . 

אני לא רוצה להמשיך לשמוע " את לא שמנה , את בסדר , כמו שצריך ." אבל אני שומעת.

אני לא רוצה להתחיל דיאטות "בריאות " ותוך כמה ימים להשבר ולטחון אוכל . אבל אני מתחילה ומתאכזבת .

אני לא רוצה שיביך אותי שמישהו רוצה להרים אותי .אבל אני מובכת .

אני לא רוצה לפחד לעלות על המשקל . אבל אני מפחדת .

אני לא רוצה שהמראה שלי ישפיע על המצב רוח שלי . אבל הוא משפיע .

אני לא רוצה הפרעות אכילה ....

        אבל יש לי .