החיים "בפנאן"

"בלילות שרציתי 
אותך והייתי 
נוגעת 
בגברים אחרים וזרים 
לא רציתי לדעת 
ביקשתי לסגור 
את האור ועדיין 
עצמתי עיניים 
עצמתי אותם 
שרק לא אראה 
שרק לא אראה אותי שם...  "

הוא נפל חזק . קשה . 

"תקראי , ספר קליל , מצחיק , משעשע , ובכללי טוב . "

ככה כולם אומרים . 

אני מכירה כבר את הכתיבה של אילן הייטנר . 

יש לו ספרים זורמים כאלו , לא כבדים , כיפים , בשפה דיי פשוטה ומובנת , וכמובן עם המון תובנות מצחיקות שלו . 

אז השאלתי את הספר מחברה , רציתי לקרוא אותו כבר זמן מה . 

ההתחלה הייתה נחמדה, מצחיקה .

מאמצע הספר אחזה בי מן מועקה שנשארה איתי עד סוף הספר ואחריו . 

הספר הכאיב לי , כל כך הכאיב , כל הקריאה שלי הייתה מלווה עם לחלוחית בעניים . 

וזה מצחיק , כי איש לא אמר שהספר עצוב . 

אולי התקופה האחרונה קצת קשה לי , וזה למה אני מוצאת בזה את העצב . 

אבל הספר לא עוזב אותי . 

וקראתי ספרים יותר עצובים , טראגים.  

"אני לבד בעולם ולא צריך אף אחד.אני מרגיש שלם, בטוח בעצמי, אוהב . "

המשפט שהכי הכה בי בספר , כל כך שקרי .

גם אני ניסיתי לשכנע את עצמי בזה פעם .  

שקט. 

אני צורחת , בתוכי . 

קולות צורחים בראשי . 

דממה. 

האופריה נכנסת בי לאט . 

אתה כאן , זה קורה. 

הצעדים הבטוחים שלך . 

הנוכחות הזאת , מטלטלת , מסחררת ,היא מרגשת . 

כל איבר בגופי מתכווץ.

ואני שם על הרצפה עירומה , ורועדת .

ממתינה לך שתעביר אצבע כבר , תיתן לי להרגיש אותך שוב , להתענג על מגע אצבעותייך החופרות .

רגע .

והנה גם הן שם . 

צמרמורת נעימה עוברת בי . 

מעירה כל תא בגופי,מכניסה למעמקי התחושה.

עדיין יכולה להרגיש את חמימות אצבעותיו על הדגדגן , את החספוס והרטיבות כשהן בכוס שלי , משחקות בחורים שלי . 

בבקשה עוד אצבע , בבקשה , אני צורחת בפנים הגוף שלי נדחק להרגיש יותר .

היד שלך נוחתת על התחת שלי , כמה שחיכיתי לרגע הזה . 

אתה לא מרחם ונותן לי להרגיש גם את היד שלך נוחתת לי על הכוס .

בעטת , נשכבתי , צמודה לרצפה , נתונה לחסדייך. 

גניחות קטנות נפלטו מפי , הבטחתי שאהיה שקטה אדוני . 

הרגשתי את רגלייך ליד ראשי , הפשלת מכנסיים ואני בנתיים חיפשתי לנשק לך את הרגליים , להודות על כל רגע שאתה כאן . 

עוד רגע.

חודשיים שאני מחכה לזה ,מפנטזת וחולמת על הזין שלך ממלא את הפה שלי,על הזרע החם שלך שזורם לי בגרון , לשחק עם הביצים שלך בפה. 

מתרגשת כל כך , כמה שהתגעגעתי אליו , לזין שלו נועדתי .

התנפתלתי, מצצתי, חנקתי את עצמי עליו .

תפסת לי בשיער וניתקת אותי מהזין שלך, סטירה על הלחי , חזקה . 

"את אוהבת את זה אה?" 

מהנהנת.

עוד סטירה .

"מה את אוהבת חור ? "

עוד סטירות. 

"אני אוהבת את הזין שלך אדוני".

החזרת אותי לסוכריה שלי , מכניסה אותו עוד ועוד עמוק לגרון , לא מרגישה כבר את הכאב . 

התחושה שלאדון שלי נעים , שהזין שלו בפה שלי , מדהימה . 

הורדת אותי לביצים , מלקקת , מוצצת , צבטת את הפטמה , נאנחתי ובטעות הכאבתי בביצים עם השיניים . 

סטירה . 

חזרתי לזין שלך, השתדלתי להיות הכי טובה .

התאמצתי להראות לאדון שאני דואגת להשתפר תמיד , להראות כמה שהתגעגעתי . 

אתה עומד לגמור . 

אני מגבירה את הקצב , שתגמור חזק . 

אני מתחילה להרגיש את הנוזל שלך מותז לתוך הגרון שלי , 

שומעת אותך מתפרק, נחנקת אך ממשיכה לינוק כל טיפה של זרע . 

רטובה כולי , נהנת לטעום אותך שוב . 

נתת לי עוד קצת לנקות אותך וניתקת אותי ממך , עכשיו להרבה יותר זמן ממקודם , התכוונת ללכת. 

"תהני בעבודה חור" . 

והעפת את הפרצוף שלי אחורה ממך עם היד . 

לא רציתי שתלך , 

ביקשתי שתישאר , "בבקשה תישאר אדוני , קצת " . 

אתה כבר התחלת להתארגן , שמעתי אותך אוסף את המפתחות שלך מהשיש וצועד לכיוון הדלת ,

"תודה אדוני ".. הספקתי לפלוט לפני שיצאת ,

"הלוואי היית נשאר רק עוד רגע " .. וכבר סגרת את הדלת אחרייך . 

מורידה את הצעיף .

הבית נראה אותו הדבר.

אבל הרגיש אחרת ,

נכנסת לבית שלי , למקום המוגן , אדם זר , שעושה בי כרצונו . 

יודע עליי הכל , שולט עליי ,אין פרטיות , אין סודות ,

הכל שלו .

אני שלו .