Pouring My Heart Out

שיערה היה גוון זהב אדמדם, עיניה היו בצבע חום בהיר שהשתקפו בהן חום ורוגע,

כל אדם שבא במגע ישר התאהב, היה בה מן קסם שובה לב.

גם כשהייתה עצובה וסערה נחתה על ליבה היא חייכה לעולם והוא השיב לה

היא ידעה לאהוב אך לא ידעה להיות נאהבת,

היא נתנה כל כך הרבה,

אך מעולם לא קיבלה בחזרה.

החומריות מעסיקה את כולם בעוד שהיא יושבת וכותבת,

כותבת על רגעי שפל ורגעי שימחה, מסתכלת קדימה ורוצה יותר

היא הייתה כה יפה, סובבה אלפי ראשים בכל מקום שאליו נכנסה

כל זאת והיא עדיין רודפת אחרי האושר שלה.

מאבק אחר מאבק היא נחבטת בין המציאות שהיא בנתה לעצמה,

לא מוותרת לרגע ממשיכה לשוב ולהסתכל קדימה.

היא נפלה והיא תיפול עוד הרבה בחיים,

אבל היא רואה את האור בקצה המנהרה,

וממשיכה לצעוד.

היא הייתה הילדה עם החיוך הנצחי, אפילו קרני השמש החווירו לידה.