הראש שלי מתפוצץ. אני לא חושבת שהראש שלי מספיק גדול בשביל להכיל את כל הדברים שמטרידים אותי כרגע.
אני לא יודעת אם זה שקר או אמת, אבל אני אגלה ביום שני או שלישי. אני כל כך מחכה ללדעת. נהייתי כבר אובססיבית לחלוטין, אני לא יכולה לחיות באי ידיעה, אני חייבת לדעת הכל. אני חייבת לדעת אם הולכים לכפות עליי, או שכלום לא ישתנה, רק עוד שקר לרשימת השקרים שהולכת ומתארכת מרגע לרגע. את האמת עדיין לא החלטתי מה עדיף, שזה יהיה שקר או אמת. יש רק עובדה אחת, אני לא רוצה להתאכזב או להיפגע שוב, ואם זה אמת אז זה יקרה.
אני יודעת שכבר כתבתי על זה אבל זה מטריד את מחשבותיי באופן תמידי. המראה החיצוני שלי. אני מנסה הכל. נכון, הדימוי העצמי שלי השתפר, לאחר שיישמתי עצה שקיבלתי ממשהי שהגיבה על פוסט שכבר פירסמתי בנושא, אבל דיי. נמאס לי שאני בכלל צריכה לחשוב על זה כל כך הרבה. נכון אני לא הכי רזה, אבל אני בדיאטה ואני מרזה, נכון אני מתולתלת וא עם שיער חלק, נכון אני גם לא בלונדינית עם עניים כחולות, אבל אין מה לעשות העניים שלי ירוקות במקום. נמאס לי שקוראים לי מכוערת, נמאס לי שקוראים לי ביג. אתם יודעים מה, אולי במקום לחפש אצלי פגמים, כי אם תחפשו תמיד תמצאו (אף אחד לא מושלם, גם אם הןא מתיימר להיות כזה) פשוט תקבלו אותי כמו שאני. אני.
לפחות נשאר לי אי אחד של שפיות ורוגע, החורף. הזמן שאני הכי אוהבת זה החורף, הכל אפרורי, גשום, קר. זה פשוט מושלם. תמיד אהבתי את החורף. אולי זה ישמע הזוי אבל האויר בחורף, כשאני נושמת אותו, אני מרגישה את ראותיי מתמלאות, ואני מתעופפת באויר.
בנימה חורפית זו הוסיף ואומר, שהלוואי וכל השנה יהיה חורף.
נ.ב נשארו לי עוד 4 קילו לרדת עד ל- 2.6 ועוד 4 נקודות לעלות בממוצע בכדי לקבל תעודת הצטינות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: