somewhere only I know |
| 3/2017
אני לא יודעת מתי הבנתי כמה החיים משמעותיים. הרי זה הדבר היחידי שנשאר בסוף. זה הדבר שיצר, ומחזיק את כל העולם במקומו. הבנת לאחרונה שהחיים שלי משעממים מידי. אין שום עניין, שום דבר שיזכר אחרי, שום דבר ששווה לזכור. לא יהיה מה להגיד עלי, חיים בנאלים ומשעממים. חלק מבני גילי הבינו זאת לפני, אבל כמובן לקחו את זה למקום שונה, לשתות, לעשן, סקס, סמים וכו'. הרי אם החיים ככ משמעותיים וככ קצרים למה צריך לבזבז את זה בבנאליות משעממת? למה לבזבז אותם על השגרה או בלקוות שהעתיד יהיה מעניין יותר כמוני? הם יוצרים לעצמם עניין. אבל אני מקווה, מקווה שיום אחד אזכה לעשות דברים משמעותיים, חשובים, אני מקווה לא אצלול לעמק הנישה, שאמות כמוות הירואי או טראומתי ככ שיזכרו מי הייתי. אבל סביר להניח שגם בטוהבן ישכח בשלב מסוים של האנושות, אז מי אני? בכל מצב אני אשכח... אז נותר רק דבר אחד לקוות, לקוות שיום אחד (אולי עכשיו) אוכל לעשות רק מה שאני רוצה, מה שטוב לי. לטייל בעולם, מסביב לעולם. להיות כמו הרוח ולא להישאר יותר מידי זמן במקום אחד. לחיות על ספינה (או סירה) אותה אשיט למרחקים, למקומות שאבחר. אהיה עם עצמי. אלמד דברים שאותי מסקרנים, אעסוק בפיזיקה, מדעי החברה, פוליטיקה, כימיה , מוזיקה, ספרות, היסטוריה. אהיה אשת אשכולות. פשוט אהיה. רק שלא אשאב תוך החיים הבאנלים והמשעממים הכוללים חיי נישואים, ילדים משפחה. כי אין לי כל עניין בכך.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: