*

האמת לא האמנתי שבאמת תתחיל מלחמה. קמתי היום בבוקר עם תחושה רעה, אמרתי לעצמי שמה הסיכוי שיקרה משהו ודקה אחרי זה כבר נשמעה האזעקה. 

זאת אומרת גם שהמבחן האחרון לסמסטר הזה שהיה אמור להתקיים מחר מבוטל(הדבר הטוב היחיד מהדבר הזה. יש לי ציונים מעולים, לא צריכה שזה יוריד לי מהממוצע).

אני מקווה שזה יסתיים מהר, שהמשטר הרופף שלהם יפול, שנחזור מהר לשגרה ושאני אפסיק לקבל התקפי חרדה כל פעם שאני שומעת את ההתראות בטלפון. 

לפחות יש לי זמן עכשיו לרשימת הto-read המאוד ארוכה שלי, יש לי סדרות שרציתי להשלים(שמעתי שakotsk טוב) ויש לי רשימת תרופות ללמוד כי אני רוצה להגיע מוכנה להתנסויות בסמסטר הבא. 

אני כל כך שונאת תקופות מבחנים כי זה גורם לי לא להרגיש כמו בן אדם אמיתי. טפו טפו טפו בנתיים הולך לי מצויין אבל אני 24/7 בסטרס ועם הראש בלימודים. 
כבר כמעט שכחתי מזה לתקשר עם אנשים ואני מתגעגעת לשבת בכיתה מאשר להיות בבית למרות שאני ממש שונאת להיות נוכחת בלימודים.
הכל כנראה למטרה טובה. אני מרגישה תמיד שאני לא מספיק אבל אין מצב שכולם היו גאונים, היו בטח כאלו שהלך להם הרבה יותר גרוע כשהם היו במצב שלי ועכשיו אחלה אחים. 
אני צריכה לשרוד עד סוף החודש ואחר כך יש לי שבועיים לימודים ואז אני מתחפפת מפה לשבועיים בחו"ל.
אה ואני גם אוכלת כמו פרה ואני מפחדת להראות כמו אחת וממש לא רוצה לחזור לתקופה ההיא שהיו לי בינג'ים נוראיים כי לקח לי המון זמן לתקן את הנזק. אני גם רוצה להראות טוב בחו"ל..... לפני שנה הייתי חייה על קפה, תה, ביצה קשה וגמבה ביום. לצערי אני לא מסוגלת להיות באמצע. זה ממש מתסכל. 

סיימתי השבוע עם סיעוד מבוגר א'. זוועה. השקעתי שבועות בלמידה ובכל זאת הרגיש לי כאילו ניסו שם הכל כדי להכשיל אותנו ולא כדי לבחון את הידע. עם רוב או לפחות ככה אני מקווה כן הצלחתי להתמודד אבל היו כאלו שעשו לי חשק לטפס מהחלון ולהיעלם. 

עכשיו חודש שלם של מבחנים רנדומליים שאת החומר שלהם די הזנחתי כל הסמסטר אז יש לי קורסים שלמים שאני צריכה ללמוד בעצמי.

מקווה לטוב. לפחות את הנורא ביותר כבר עברתי. 

ויש לי גם טיסה שאני מאוד מחכה לה אז לפחות יש לי מוטיבציה לעשות את כל הדברים האלו.