נסיכה וקוץ בה

הוא יושב בסלון, רואה סרט, ואני במיטה.

אני במיטה, והדלת סגורה.

מקפידה לכסות את עצמי עם הפוך כדי לשמור בתוכו כל קול שעשוי להיפלט מגופי. מדמיינת אותו נוגע לי בפטמות אבל יודעת שהוא לא שם.

אני שומעת אותו מגביר את הווליום ומרשה לעצמי לנוע יותר בחופשיות, אבל פתאום הוא פותח את הדלת.

תוך שנייה הוא חודר אל מתחת לפוך עם גופו החם אבל מכניס גם אוויר קר וריח זר.

אני מנסה להמשיך כרגיל, מזיזה את אצבעותיי על הדגדגן הרטוב, אבל הוא תופס לי את הידיים. מרחיק אותן אל מעל לראשי ונשען על המפרקים.

הברכיים שלו מפסקות לי את הרגליים ואני עוצמת עיניים.

אני ממשיכה להתפתל באותו הקצב בשביל שתמשיך התחושה הנעימה שזורמת לי בין הרגליים.

"מה את עושה?" הוא שואל. "כלום, ניסיתי לנמנם קצת" אני עונה. "תפתחי את הפה" הוא אומר. אני פותחת את הפה.

"עוד!". אני פותחת עוד. הקור שנכנס בזמן שהוא מושך את השמיכה מעלי מכווץ לי את הפטמות ואני מתחננת בלב למגע הלשון שלו.

הוא יורק עלי ואני מרגישה את הרוק החם נוזל מהפיטמה מטה במורד החזה. ושוב, ושוב, ושוב.

הפה שלי עדיין פתוח, מחכה.

רצה רצה רצה בסיבובים.

מקיפה את הבית, מקיפה את העיר, מקיפה את העץ.

מתעייפת, רוצה לשבת.

לקום, לשבת, לקום, לשבת. חבל שאי אפשר לעוף.

שוב רצה. אבל לא בשביל להתרחק. כפות הרגליים שלי נשרפות

ואני אוספת איתן עוד ועוד קוצים מהאדמה.

ואז הוא מגיע. והקוצים מתמקמים ברגליי.

אני קופאת במקום בזמן שהוא מתקרב לאט.

מרחק שפעם עבר בחצי שנייה עכשיו נמרח על פני דקה שלמה.

כל התנועה שיצאה בריצה עכשיו משיגה אותי ומתמקמת בתוכי,

עושה גלים בין בית החזה דרך הבטן ועד השרירים של הכוס. מדי פעם זרם חלש ברגליים. משהו חייב לברוח. 

הוא מתקרב עוד. התנועות שלו כל כך איטיות שאין מה לפחד.

אבל בכל זאת אני שומעת את עצמי דרך הנשימות הכבדות. יש לי זמן לרכך את כל האיברים, להפסיק לחפש משהו שלא נמצא כאן.

להפיל הכל על הרצפה, שיעלה באש, ולהשאיר את הגוף העירום שם, בשבילו.

שירים אותו ויפיל אותו ויקפל אותו ויפתל אותו וימלא וירוקן ויכסה ויתעטף ויכאיב וירפה.

וברגע הראשון אאחוז בו,

ואז ארגיש אותו חזק בתוכי: את היד המכה, את היד שמושכת בשיער, את האצבעות נסגרות על הפטמות, את הזין בגרון, את השיניים שתופסות את הלשון, את הרוק שנוזל על הפנים, את הרגל שחונקת, את המשקל שלא נותן לי לזוז.

ובין כל אלה אטייל לאט, אעצור לנוח, לאט.

איפה אתה, זיין-על, זיין-תחת, מלך הזיינים?

איפה אתה היום, ברגע זה, אחרי שגיליתי עליך סוד או שניים. אחרי שגיליתי 

למה התחלת לנפח שרירים, לקצר תהליכים, ולהחליף את הליכתך

אחרי כל טריקת דלת.

איפה אתה? ממש עכשיו, כשאני שומעת את נחירותיך במיטתי, ואת נשימותיך הכבדות עולות במדרגות.