• אני:

  • ? מה

• היא:

  • תקשיבי שניה מה הקטע אם הסטאטוס למה רשמת את מה שרשמת ותייגת את אריאל קוראל ועוד כל מיני ילדים

  • לא בקטע להציק לך

• אני:

  • אני תייגתי את מי שיכולתי, רציתי לתייג את רוב הכיתה ליידעתך

  • *לידיעתך

  • חוץ מזה זה היה לפני חודשים. אתם עדיין מדברים על זה?

• היא:

  • לא אבל זה מעצבן ..

  • אני אחת מאלה שרצית לתייג

  • ?

• אני:

  • כן

• היא:

  • יש לך מזל מה' שלא תייג אותי

  • תייגת **

  • עשית לעצמך פאידחה של החיים

• אני:

  • אה-המ... מה-זה פאדיחה... אני ממש מתה מבושה!

• היא:

  • אולי את לא שמה לב אבל כולם צחקו עליך

• אני:

  • מתוקה, את ממש לא בעניין אם לא קלטת עדיין: לא אכפת לי מכם! אני גדלתי, אתם נשארתם ילדים קטנים

  • שיצחקו!

• היא:

  • פחחחחח את מזה חייה בסרט כדי לך להתעורר כי מי שנשאר כאן ילד קטן זאת את מה את רושמת תסטאטוס הזה

• אני:

  • זה שהם צחקו מצחיק *אותי*

  • אמרה זאת שהעמידה פני חברה שלי בדיוק עד הרגע שזה לא היה נוח

• היא:

  • מה את אומרת את היית ילדה חרא ואני מרחקת מחרא

• אני:

  • לא, אני היית חכמה וקצת שמנמנה- את היית יותר שמנה ממני, דרך אגב- אז התנכלו אלי. זה לא אשמתי שנולדתי עם שיער כזה, ואתם רציתם שזה יהיה אשמתי. זה הכל אינסטינקטים של חיה שנדחקת לפינה. היא נושכת כדי להנסות להימלט.

  • *לנסות.

  • עכשו, אם אכפת לך, אני צריכה ללכת. שלא נתראה.

• היא:
  

  • אם כבר את רוצה לחזור לעבר אני בכיף יגיד לך שאת הייתי או עדיין אני לא יכולה להגיד עדיין חרא של ילדה את חושבת שמגיע לך הכול אף אחת לא שפט אותך על פי המראה רק על פי ההתהגות

  • אם אני יראה אותך ברחוב זה יהיה עצוב

  • מאוד

  • תקווי שלא ניפגש

  • יצורה מטומטת

זאת שיחה שניהלתי לפני רגעים מעטים עם ילדה מהכיתה הישנה שלי.

אני לא אומרת שאני לא ילדותית, כי אני כן, אבל - ראיתם את זה??? אני התפקעתי מצחוק בזמן שקראתי את התגובות שלה. התגובות האלה היו גורמים לי לכעוס מאוד לפני שנתיים, אבל עכשו הם רק מצחיקים.

לפני כמה חודשים עדכנתי בפייסבוק עדכון שבו הוכחתי את הילדים מהכיתה הזו, ותייגתי כמה ילדים - ככל שיכולתי. גל אוחיון היתה שם במקור אבל היו כאלה שהיו יותר חשובים. אני לא חושבת שהם קלטו, ממש כמו הילדה הזו, כמה ילדותיים הם נשמעו כשהם שלחו לי את התגובות ההם, מאיימים עלי וכו'- שלא לדבר על שאני יכולה לתבוע אותם, אני די בטוחה ששמרתי את כל ההודעות.

זה שהם עדיין חושבים על זה ומוטרדים מזה צריך להראות לעצמם שהם אשמים, אבל הם מטומטמים מדי מכדי להבין את זה... כמו שאמרתי, זה ממש מצחיק.

-

החודש האחרון היה עמוס בטירוף. היו לי הופעות, עבודות, שירים שבלתי אפשרי לשיר אותם ולא שרתי אותם בסוף כי ההופעה ההיא התבטלה בגלל שסבתא של אחת המופיעות נפטרה ואני מכירה את אח שלה אז שלחתי סמס שבו השתתפתי בצערו אבל הוא לא ענה, ועוד מלא דברים. אבל העיקר הוא: חזרתי. ועם מחשב שעובד, ושאני נמצאת עליו כל הזמן. הלכתי לראות משחקי הרעב עם גיא. לא בדייט. היה סופר כיף:) ואני עוד צריכה לכתוב על זה בהרחבה, או פה או ביומן.

הדבר השני והחשוב ביותר הוא שהתחלתי לכתוב כמה ספרים שאני ממש אוהבת, אז אני מפרסמת אותם בגודרידס. הם באנגלית, אז אני לא יודעת אם אתם רוצים לקרוא או לא, אבל אני מאוד גאה בהם.

הספר הטוב: http://www.goodreads.com/story/show/285313-moonlight

הספר המעולה: http://www.goodreads.com/story/show/295116-cascade

תהנו וחג שמח!

אביגיל

נ.ב. ביקרתי במרכז העיר ביום שישי ותוך שעה וחצי בזבזתי 400 ש"ח. אופס.

אני כרגע על המחשב הישן שלי, אבל יש לי מחשב חדש, ויש לו בעיה קטנה שהוא לא כותב בעברית.

אבל אל דאגה. כשאנחנו נטפל בזה אני אחזור ואני אכתוב כאן כל מה שקרה בחודש האחרון.

איך? זה פשוט, אבל אל תדאגו, אתם כבר תראו.

תגידו להתראות למחשב הישן והמפגר שלי ושלום למחשב הנייד, החדש(יד שנייה אבל אמא שלי לא השתמשה בו) והכחול שלי!

אביגיל