השנה החדשה עימנו, וזאת הדרך שבה אני מתחילה אותה:

בבגדים כחולים וורודים.

בפנים נקיות וגב ובטן כואבים.

ביותר מדי אוכל ויותר מדי צחוק.

בבדיחות עם נוי ובדיבור שקט עם זהר.

בשקט. ברעש. בששון ובשמחה.

בלי שחר השנה.

חשוך בחוץ.

בבקשה שקטה.

במספר תשע ובאפס.

בפנימייה.

בעייפות מרוצה.

בחוסר בבדידות ובהמון ידידות.

בשאלות עם זהר שדומות לשאלות עם מאיה.

בחוסר ידיעה על מה לדבר ובידיעה שזה בסדר.

בדמות. בכיתה. בגלגולי קוביות.

בלי ספירות.

פשוט היה חצות.

בבחורה בוכה.

בארבע, שלוש, שניים ושלוש.

בבננה.

כך אני מתחילה את השנה החדשה.

Gail.

שנה טובה :)

(אל השנה החדשה)

אני חושבת שהייתי בסוג כלשהו של דיכאון.

-

אני תחת לחץ מתמיד. אני בלחץ מהעתיד. ואתה לא עוזר בשיט.

-

היא יפה יותר ממני.

-

הייתי צריכה לדעת יותר טוב מזה.

-

אני מצטערת כל כך.

-

זה לגמרי לא נכון.

-

אני מצטערת כל כך.

-

הייתי צריכה לדעת יותר טוב.

-

יש לי בעיות.

-

אני לא מאמינה ששכחתי.

-

אני לא יודעת אם אני מאוהבת יותר.

-

אני לא מאמינה ששכחתי איך זה. בעצם, אני כן מאמינה. אני לא מבינה למה זה לקח כל כך הרבה זמן לחזור.

-

רציתי אבל עכשיו מאוחר מדי.

-

אני לא יודעת איך לתקן את עצמי.

-

זה יותר חשוב לי משזה חשוב לך ואין לי דרך לדבר איתך.

ועוד יותר מדי דברים שאסור היה לי לחשוב

I wish life was picture perfect

Gail.