השנה החדשה עימנו, וזאת הדרך שבה אני מתחילה אותה:

בבגדים כחולים וורודים.

בפנים נקיות וגב ובטן כואבים.

ביותר מדי אוכל ויותר מדי צחוק.

בבדיחות עם נוי ובדיבור שקט עם זהר.

בשקט. ברעש. בששון ובשמחה.

בלי שחר השנה.

חשוך בחוץ.

בבקשה שקטה.

במספר תשע ובאפס.

בפנימייה.

בעייפות מרוצה.

בחוסר בבדידות ובהמון ידידות.

בשאלות עם זהר שדומות לשאלות עם מאיה.

בחוסר ידיעה על מה לדבר ובידיעה שזה בסדר.

בדמות. בכיתה. בגלגולי קוביות.

בלי ספירות.

פשוט היה חצות.

בבחורה בוכה.

בארבע, שלוש, שניים ושלוש.

בבננה.

כך אני מתחילה את השנה החדשה.

Gail.

שנה טובה :)

(אל השנה החדשה)

זאת ההרגשה האפית

של אחרי חצות, כשלבבות מחוטים

נקשרים אחד בשני.

זה הזמן, זאת הנקודה

של בין לבין, כשנשימתו האחרונה

מתערבלת בשלה.

זה הבכי של שברים

ורסיסי בובות, בנים ובנות,

על הרצפה.

Gail.