אני שמחה שהוא לא איתי באף שיעור.

אני לא מסוגלת לחשוב על אף דבר אחר לידו. אפילו בהרצאה הכי מעניינת - אני מרגישה אותו, אם רחוק ואם קרוב. אני מחפשת אותו, אני מסתכלת עליו, הוא חשוב לי.

זווית הראש שלו. הקרבה שלו אליי. הקרבה שלו אל מישהו אחרת.

וזה לא משנה מה הראש שלי אומר, כי אני יודעת שהוא לא מאוהב, ושהוא ידיד קרוב של כל כך הרבה בנות ושזה טבעי, אבל אני גם -

לא יכולה. אני לא יכולה להעביר לו מה אני מנסה לומר.

הוא מתקרב, הוא מתרחק. הוא נוגע בי בטעות, אני נסה מפניו.

זה הוא, והוא לא יודע בכלל, הוא יודע יותר מדי, הוא לא יודע כלום.

ואני נסה מפניו.

גייל.

נ.ב. הייתי אצל הספר לאחרונה.

אני מוצאת שבני אדם יפהפיים

לא יודעים שהם מושכים

ואני חושבת

שזה כי כשהם מביטים במראה

האור מתעוות סביבם

ונעשה כל-כך בהיר ליד החלקים הטובים

שהם מתעלמים מהם לגמרי

ורואים רק את הרע

אז עשיתי לי מנהג

להביט במראה רק כשהכל

כמעט חשוך

כך שהאור יעצים את החלקים הטובים

במקום להעלים אותם

Gail.