אני חושבת שהייתי בסוג כלשהו של דיכאון.

-

אני תחת לחץ מתמיד. אני בלחץ מהעתיד. ואתה לא עוזר בשיט.

-

היא יפה יותר ממני.

-

הייתי צריכה לדעת יותר טוב מזה.

-

אני מצטערת כל כך.

-

זה לגמרי לא נכון.

-

אני מצטערת כל כך.

-

הייתי צריכה לדעת יותר טוב.

-

יש לי בעיות.

-

אני לא מאמינה ששכחתי.

-

אני לא יודעת אם אני מאוהבת יותר.

-

אני לא מאמינה ששכחתי איך זה. בעצם, אני כן מאמינה. אני לא מבינה למה זה לקח כל כך הרבה זמן לחזור.

-

רציתי אבל עכשיו מאוחר מדי.

-

אני לא יודעת איך לתקן את עצמי.

-

זה יותר חשוב לי משזה חשוב לך ואין לי דרך לדבר איתך.

ועוד יותר מדי דברים שאסור היה לי לחשוב

I wish life was picture perfect

Gail.

לא. נמאס לי.

אני כל כך רוצה, כל כך רוצה אותו. אבל הוא לא אוהב אותי, וחשבתי שהשלמתי עם זה. באמת חשבתי ככה. אני פשוט לא יכולה יותר. אני לא יכולה לאהוב אותו כל כך ולהיות הבחירה השנייה שלו. אני לא יכולה לשכוח את כל הפעמים שהוא שם אותי אחרי כולם, אני לא יכולה לסלוח לו על זה שלפעמים הוא פשוט עולה לי על כל העצבים.

אני לא יכולה לשכוח את הצורה שהיא מדברת איתי כאילו היא לא רוצה. כאילו הראש שלה במקום אחר. כאילו אני לא טובה מספיק.

אני לא יכולה לשכוח את העובדה שאת זאת שתמיד איתי. שלמרות הכל את מספרת לי הכל, שלמרות שכעסתי והייתי כל כך מטומטמת את תמיד כאן בשבילי שאני אחפור לך ואת תספרי לי את המחשבות המוזרות שלך שאני מבינה כל כך טוב ושנצחק ביחד ונתעצל ונקרא ונבין אחת את השנייה ואני אתגעגע אלייך כל כך כל כך כל כך כל כך.

ואתה שעמדת מולי ורצית אותי ולא רציתי אותך. אני מצטערת. אני לא חושבת ששברתי לך את הלב, אבל אני מצטערת בכל זאת. בעיקר בשבילי, האמת. איתך הייתי כל כך חנוקה. כאילו שאם אנסה לאהוב אותך אז לא אוהב אותו יותר. אבל זה לא עבד. אנחנו אפילו לא ידידים יותר, ואני לא מצטערת על זה.

וכל הפעמים שחשבתי עליו בזמן שדיברתי איתךָ.

וכל הפעמים שניסיתי להפוך אותה אלייך.

הוא ואת - אתם אלה שחשובים לי, ורק את חשובה לי יותר מכולם. את החברה הכי טובה שלי. את כאן, והיא תמיד שם. אני לא מתחרטת על השנה הזאת שהייתי איתם - גם לא על זה שניסיתי לאהוב. אבל אני מתחרטת שלא הייתי איתך בזמן הזה, שכעסתי עלייך שלא היית הם. בגלל שזאת הסיבה שאני אוהבת אותך. בגלל שאת לא מושלמת: בגלל שאת ביישנית, ועצלה, וטובה ממני. כל כך נעימה ושקטה ומלאת סבלנות וחזקה. הרבה יותר חזקה ממני. את חושבת שאת הפלפאף, אבל האמת היא שאת גריפינדור. את כמו נוויל. אני כמו לונה. גאונה ומוזרה לאללא.

מוזר כמה השתניתי מאז שהתחילה השנה. חורף שבו הפכתי מאביגיל לגייל. מילדה לנערה. ממטומטמת יותר למטומטמת פחות. מזאת שלא היה לה למה היא מקשיבה כל עוד זה לא מזרחית, למישהי שלא אכפת לה למה היא מקשיבה כל עוד זה לא מזרחית אבל מבינה את המוזיקה.

כל שנה אני משתנה. אני גדלה. כל שנה אני מגיעה לאיזושהי הבנה כלשהי לגבי עצמי. השנה ההבנה היתה שאני לא מבינה את עצמי עדיין. יש לי עוד לאן לגדול, ויש בי כל כך הרבה פוטנציאל. שנה שעברה אהבתי דברים. השנה אני אובססיבית לדברים.

כאבתי יותר מאי פעם השנה. ואני שמחה שסוף סוף למדתי לאהוב.

(לא שיש דרך אחת לאהוב או שזה סוף הדרך שלי - גם אם אני אוהבת אותו, הוא לא האחד. ואני יודעת את זה. למרות שאני לא מאמינה באחד.)

Gail.