היא עולה לבמה, גופה מכוסה בגלימה שחורה ועל ראשה כובע שחור שממשיך את הגלימה. מלאך המוות. בידה זוג לפידים דולקים. היא מפרידה את הלפידים ומחזיקה אותם בשתי ידיה, פורשת אותן לצדדים. המוסיקה ברקע מותחת את הקהל, וגם אותה.
היא נושפת בחוזקה על האש של הלפיד הימני, כמו דרקון, ואז מניחה בעדינות את שני הלפידים במקום המיועד לכך. הם ממשיכים לבעור.
כעת היא מורידה את הכובע. מתגלים פניה שמאופרות במלואן כמו שלד. מפיה יוצאת צעקה גדולה, לא צפויה. כעבור כמה שניות, בתנועות דרמתיות היא מתחילה להתקדם לעבר העמוד ולעלות עליו, הגלימה עוד עליה.
היא מסתובבת עליו בהתאם למנגינה, מבעד לגלימה מתגלים במרומז הקעקועים, חזיית הניטים ותחתוני העור. היא עולה גבוה יותר, וברגע אחד מחליקה מטה, משאירה את הקהל פעור פה.
כעת היא מורידה את הגלימה וגופה מתגלה במלואו. הגלימה נזרקת הצידה, לבה פועם בעוצמה. המלכה האפלה, כך הציגו אותה. גופה הלבן כנגד לבושיה השחורים מגביר את המתח שבאווירה. על רגליה מלופפות רצועות עור באיקסים. המופע מתחיל עכשיו באמת, המוסיקה מגבירה את הקצב.
היא עולה שוב על העמוד, מבצעת תרגילים מטורפים. מתהפכת, מתקפלת, עושה שפגטים, הכל לפי הקצב של המנגינה. שיערה השחור מתעופף מצד לצד, ציפורני רגליה וידיה משוחות בלק שחור במיוחד למופע. הקהל מריע, מופתע, לאור הנסיבות. היא לא מתאמנת הרבה זמן, רק שנה.
הריקוד נגמר, היא זוחלת בסקסיות אל הלפידים, נושפת על האש ומושיטה את ידה אל הקהל כמו לוחשת: "בואו איתי לגיהנום".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
