מוצפת, הכל כל כך יפה,
השמש שזורחת, הציפורים, החתולה הישנונית שבאה אליי.
אני סקרנית, אנרגטית, חדה, משתפת, אוהבת.
לא רעבה. לא ישנה. הכל טוב מדי, אולי מאוהבת?
מה זו, מחלה? מה לא בסדר בזה שהכל כל כך בסדר?
אני לא רגילה.
הכל מדהים בעיניי ברגעים כאלה.
האנשים, הסיפורים, החוויות, מה שהיה ומה שעכשיו.
אני מודה, מודה, מודה על שזכיתי בכה הרבה.
זכיתי בשינוי הזה שקורה עכשיו, בלימודים, בדירה מחוץ לבית ההורים, ביציבות, בעזרה מהסביבה, אנשים מעניינים.
רגעים מסוימים הכל נראה לי שחור ורגעים כמו עכשיו הכל פשוט טוב כל כך!
אתמול לא הצלחתי לשבת, לא הצלחתי להתרכז, חשבתי על מיליון דברים, מיליון רעיונות, מחשבות ורגשות שצפו בי ועלו על הדף.
חשבתי עליו...
אתמול גם לא הצלחתי לשבת ולהתרכז במקצוע השני שבעצם די חוויתי רוב הזמן והפעם התחיל בשעתיים שלמות של ישיבה על הכיסא בלי הפסקה...
אז יצאתי החוצה. ישבתי, היה לי קר, אז התחלתי ללכת, היו לי אנרגיות, אז התחלתי לרוץ. חזרתי אחרי עשר דקות ככה לכיתה, שוב יושבים. כותבת, מציירת, משתגעת. כלום לא עוזר. בהפסקה לקחתי את עצמי והתחלתי ללכת... היו עוד שעתיים עד סיום הקורס אבל לא יכולתי יותר.
בתחילת ההפסקה הוא התחבק איתה חיבוק ארוך ונורא קינאתי :( זה מה ששבר את גב הגמל. החיובי התערבב בשלילי והאנרגיות הגבוהות... איך לא מתפוצצים?!
אני גם רוצה חיבוק.
אבל בערב דיברנו איזה שעתיים... וביוזמתו. אז אולי המצב לא כזה אבוד.
אני מרגישה כמו פקאצה קופצנית בת 12!
וזה כיף לי להרגיש ככה... כי יחד עם הידע שלי זה לא באמת נראה שטחי. זה נראה חי. זה מרגיש חי!
אז בכיתי וצחקתי ו... אולי היציאה מהימים הקרים האלו השפיעה לטובה... יותר מדי לטובה.
אני בהיי.
אני יודעת שזה יעבור אבל כרגע כיף לי ואני עפה על עצמי!
טוב לי.
תקופה פאקינג טובה סוף סוף! לראשונה בחיי!!! וואו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
