אז אני מתחיל את הבלוג הזה כי משעמם לי,וכי בא לי לתעד את מה שקורה לי. אמנם יש יתרונות ליומן סודי,אבל הרבה יותר נוח להקליד ואנונימיות זה לחלשים. אני אשתדל לא לעצבן במקום הזה אף אחד,בתקווה שאשאר פה ליותר משני פוסטים. אחרי סיבוך ארוך בהרשמה ועצלנות הלכתי על העיצוב הזה. את כל המידע המודיעיני המרתק עלי אתם יכולים לקרוא למעלה. אז אני ירושלמי ולומד בכיתה ו', ברגע זה נמצא בבחירה של חטיבות ביניים. לפני יומיים קיבלתי תעודות, וכל הסופ"ש שלי התבזבז על דברים לא חשובים כמו חטיבות ביניים במקום על דברים חשובים כמו לשחק סקיירים.
לפני יומיים סבתא שלי חזרה לבאר שבע לאחר שהספיקה מאוד לעצבן אותי. יש לי חתול בשם מרטין. היום היה שיעור התעמלות,הנזק הוא צוואר ורגל תפוסים,יד כואבת ותשישות מוחלטת בשעה הראשונה. יש להניח שמדובר פה בגיהנום אחד גדול,ועכשיו כל הקשישים (למה לכל הרוחות אני מגדיר את כל מי שגדול ממני כזקן?) יגידו לי שבעתיד הרבה יותר גרוע.
בית הספר שלי הוא מקום מוזר,ילדים בכיתה א' תוקפים את כיתות ו',במקום שזה יהיה הפוך. ניסיתי קצת להתגונן אבל בגלל שהילדים האלה כל כך גאונים הם הלשינו וחטפתי בום ענק בראש מהמורה לאנגלית. טוב,זה אותם ילדים שחושבים שהיו דינוזאורים בתיבת נוח ושהשומר יכול לירות בהם,טוב,למה אפשר לצפות מכיתה א'? הטמטום ודרך השלום חוגגים בבית הספר שלי,השיר הזה השתלט על העולם בלי שום הגיון,למרות שפאר טסי נשמע בדיוק אותו דבר כמו כל זייפן קריוקי,לקחו את ירושלים אלה, ובגללם כבר מזמן לא הלכתי לשוק מחנה יהודה.
אז אני מניח שאחרי שלוש פסקאות אסיים פה,אפילו שכנראה שאענה על השאלון הזה, יש לי תחביב לענות על שאלונים וטפסים
אופס זה נשלח פעמיים