ניצוץ חדש נדלק בעיני כשחזרתי לחלק שנטשתי מזמן
אמונה כזו שמשאירה חלונות פתוחות ורוגע המפחד לאבד עצמו
בביקורי בבית משפחת נימרוד תקוותי היתה לפגוש אותו,את מיכאל
מיכאל חברו של נימרוד הדמות המושלמת לגבר שאי פעם ארצה
ואני אומרת זאת לא מתוך אהבה כי בי עדין לא צמחה אלא מתוך ידיעה ותחושה
כזו שיש בו את החלק החסר בי.בהתבגרותינו וברגעים המעטים שיצא לנו לשוחח
הוא תמיד ידע מה לומר,היתה לו חוכמה כזו שמרגיעה.אני לא זוכרת עוד גברים
שהעניקו לי רוגע וביטחון כזה.במריבה הגדולה עם נימרוד ניסה להשלים וזרק משפטי
אמונה עם ניצוץ מתוק בעיניים.תמיד התאהבתי ביכולת של הגברים להאמין
יש בזה משהו מקסים ותמים.
ואכן משום מה מיכאל היה שם בשונה מהרגיל הוא דיבר איתי
תמיד הרגשתי שיצא ממנו צדיק גדול והנה חזר בתשובה והלך לישיבה
בשמיעת סיפוריו המלמדים נמסתי כולי כמה עוונה ורוגע יש בו
בשונה עם ההיסטוריה ואף ההווה איתו אני לא מפחדת מאינטימיות
וטיפה מפתיע הוא כמעט מהגברים היחידים שנמשכתי אליהם אי פעם
ולמרות שקשה לי לדמיין אותי עם גבר,איתו זה מרגיש שליו וחכם
היי אלוקים,
אני סומכת עליך
בבקשה שזה הוא
וגם אם לא זה בסדר
העיקר שיהיה שלם ומאושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
