לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

דלת אחת מגן עדן


קפקא אמר זאת טוב ממני

כינוי:  kierra

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2015    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2015


השבוע האחרון הלך לא מי יודע מה...

האמת שאני לא לגמרי בטוחה כמה אכלתי ביום, ויתרתי לעצמי ולא כתבתי :/

אני מנחשת שזה בסביבות ה800 ואיזה יומיים של סביבות ה300...אני צריכה לחזור לכתוב, לחזור להתפקס!

מצד אחד זוהי שאיפתי אך מצד שני פתאום שמתי לב שאני מתחילה לדבר ״קלורית״ שוטפת, זה איכשהו עולה כל הזמן-ברור הרי שאני מעלה את זה....

אני זוכרת עד כמה הבחורות הללו משעממות ומרוקנות מכל תוכן חוץ מהמספרים הללו שרצים בראש 

ולי?

יש לי תוכן, ויש לי (בשנה האחרונה לפחות) תשוקה לחיים,

תשוקה לאומנות שאני עושה, אהבה עמוקה לחברים, לנהנתנות שלי ואני לא רוצה שכל הדברים הללו יתפוגגו.

ככל שמספר הקלוריות יקטן, ככל שגופי יצטמק זה כבר יקרה מעצמו-אני כבר לא עיוורת אני יודעת זאת כבר טוב, למדתי על בשרי כבר בעבר

ובכל זאת אני בוחרת בכך שוב ושוב ושוב...

הכרתי מישהו...נהדר...היפי...free love וכל הבולשיט הזה

הוא גורם לי לתחושה כל כך טובה עם הגוף שלי!

אני לא מצליחה להאמין לאף לא אחת מהמחמאות שלו ולכן כמובן שמתוך מגננה אוטומטית אני שולפת את הציניות המחודדת שלי כנגדו והוא לבסוף, התקפל, התייאש ושומר את המחמאות לעצמו.

זה עוזר לי להאמין לו.

אני לא רוצה לשמוע

אני רוצה לראות, דרך המבט

אני רוצה להרגיש דרך המגע.

 

בינתיים זה הולך מעולה ואני מקווה שאני לא פותחת כרגע פה לשטן והכול יחזור אלי כמו בומרנג ולכן אני לא פותחת את הנושא יותר.

 

והגענו לסיכום היום: 

(כמו שאמרתי קצת התעייפתי ולכן זה יום על הפנים!!!)

כוס אורז+חצי כוס אפונה

חצי קופסת טונה

קפה

סה״כ:403 

מכאן אני הולכת לעבודה, מקווה שאצליח לא לשתות (ברמנית) ולסיים את היום עם מס׳ הקלוריות הזה.

 

תחזיקו לי אצבעות ולילה נפלא!!!!

נכתב על ידי kierra , 30/9/2015 19:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



&#10084;&#65039;


שלוש קילו בחודש!!!! 

איזה הקלה!

למרות הבולמוס של שלשום בלילה הצלחתי!

יש עוד הרבה אבל אני בדרך!!!

 

אני רוצה לפתוח קבוצה במייל של פרו אנה (אבל אמיתיות וחזקות) בשביל טיפים יום יומיים, תמיכה, דחיפה, שיתוף בקשיים, מתכונים שווים ועוד.....

אולי זה אפילו היה עוזר לי שניה לפני הבולמוס (אני אישית כמעט כל הזמן מחוברת לתמיכה-אחרי ניסיון של כמעט עשור הבנתי עד כמה זה נחוץ)

פעם כשהייתי פרו אנה צעירה והקהילה הייתה הררבבהה יותר גדולה ואולי אפילו קיצונית היוהרבה צ׳טים בשביל זה שכיום נסגרו-זה מאוד עזר והיום אני חושבת שזה חוסר רציני.

מי שרוצה להטרף שתשלח לי את המייל שלה בתגובה ואני אתחיל להרכיב לנו קבוצה נחמדה :)

מקווה שיהיו כמה שיותר...

😘😘😘

נכתב על ידי kierra , 26/9/2015 16:27  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מחדש


קצת נעלמתי...

אני מפחדת לעלות על המשקל כי זה מדכא אותי או גורם לי לאושר בצורה כל כך קיצונית- אני לא רוצה לתת לו את הכוח הזה.

הכוח הזה שייך מבחינתי לתחושת הריקנות.

אני אעלה על המשקל מעכשיו פעם בחודש ה2 לחודש. 

אם ארגיש שיש צורך וזה נכון לי אבדוק יותר אבל כרגע אני רוצה להקשיב לגוף שלי,להתענג על הרעב וללמד את עצמי להתאהב בו כל יום מחדש.

להתמכר לחישובים

(דרך אגב טיפ מעולה: יש אפליקציה בשם my diet diary היא נהדרת היא עוזרת לספור את כל הקלוריות עם פירוט מעמיק של פחמימות שומנים סוכרים וכו׳,מבצעת מעקב ונותת חשק להמשיך כל הזמן-ממליצה בחום!!!!!)

בשבוע האחרון אני עומדת על בין:300-800 קלוריות ביום ולא יצא לי לעשות ספורט בכלל!! 

אני החלטתי שלא יעזור לי להלקות את עצמי בנושא ומיום חמישי שסוף סוף יצא כיפור אני ישר ארוץ לחדר כושר וליוגה שלי.

אמש אני וחברי נפרדנו רשמית.

לאחר בלאגן של כ5 שנים-בכי,כאב,מכות,בגידות,תפרים,שנאה,אהבה,שקרים.....וכל מה שתרצו להוסיף לרשימה הבלתי נגמרת הזאת-גמרנו.

ניסינו,שוב. חזרנו לאחר כמעט שנתיים מטורפות שבהן בערך היינו בנפרד,ניסינו,פעם אחת אחרונה. 

בשיא הכנות האמנתי שזה יעבוד, האמנתי שהוא אהבת חיי , הנפש התאומה כל קיטש שתרצו להוסיף ונוכחתי לגלות שלא.

לא היה כאב,לא היה בכי,לא בגידות....לא היה כלום.

זה נגמר ובמשך 4 החודשים האחרונים פשוט לא הצלחנו לשחרר משהו שהיה צריך להיגמר לפני 3 שנים,לפני שפגענו אחד בשני כל כך עמוק.

זה לא כואב, 

זה מוזר,

זה רגיל,

כאילו דבר לא באמת השתנה.

זה רק קצת עצוב כמו סוף של ספר-כמו כשמסיימים לקרא את חלף עם הרוח ומתאכזבים איתה שלא, זה לא יקרה.

אבל זהו רק עצבות ופחד

הפחד לשחרר את איזור הנוחות שלי, את הפנטזיה.

זה כאילו הזרע ששמרתי מכל משמר בבנק הזרע פג תוקף ועכשיו אני צריכה ללכת לשוטט בעולם בשביל למצא זרע נוצץ וטרי (מצטערת על הדימוי )

אז זהו,

לאחר חמש שנים השתחררתי,אני מבועתת אבל גם מרוגשת.

תקופה חדשה, 

וגוף חדש מצטמק לו לאט לאט איתה :)

נכתב על ידי kierra , 23/9/2015 02:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , המתמודדים , ספרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לkierra אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על kierra ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)