קצת נעלמתי...
אני מפחדת לעלות על המשקל כי זה מדכא אותי או גורם לי לאושר בצורה כל כך קיצונית- אני לא רוצה לתת לו את הכוח הזה.
הכוח הזה שייך מבחינתי לתחושת הריקנות.
אני אעלה על המשקל מעכשיו פעם בחודש ה2 לחודש.
אם ארגיש שיש צורך וזה נכון לי אבדוק יותר אבל כרגע אני רוצה להקשיב לגוף שלי,להתענג על הרעב וללמד את עצמי להתאהב בו כל יום מחדש.
להתמכר לחישובים
(דרך אגב טיפ מעולה: יש אפליקציה בשם my diet diary היא נהדרת היא עוזרת לספור את כל הקלוריות עם פירוט מעמיק של פחמימות שומנים סוכרים וכו׳,מבצעת מעקב ונותת חשק להמשיך כל הזמן-ממליצה בחום!!!!!)
בשבוע האחרון אני עומדת על בין:300-800 קלוריות ביום ולא יצא לי לעשות ספורט בכלל!!
אני החלטתי שלא יעזור לי להלקות את עצמי בנושא ומיום חמישי שסוף סוף יצא כיפור אני ישר ארוץ לחדר כושר וליוגה שלי.
אמש אני וחברי נפרדנו רשמית.
לאחר בלאגן של כ5 שנים-בכי,כאב,מכות,בגידות,תפרים,שנאה,אהבה,שקרים.....וכל מה שתרצו להוסיף לרשימה הבלתי נגמרת הזאת-גמרנו.
ניסינו,שוב. חזרנו לאחר כמעט שנתיים מטורפות שבהן בערך היינו בנפרד,ניסינו,פעם אחת אחרונה.
בשיא הכנות האמנתי שזה יעבוד, האמנתי שהוא אהבת חיי , הנפש התאומה כל קיטש שתרצו להוסיף ונוכחתי לגלות שלא.
לא היה כאב,לא היה בכי,לא בגידות....לא היה כלום.
זה נגמר ובמשך 4 החודשים האחרונים פשוט לא הצלחנו לשחרר משהו שהיה צריך להיגמר לפני 3 שנים,לפני שפגענו אחד בשני כל כך עמוק.
זה לא כואב,
זה מוזר,
זה רגיל,
כאילו דבר לא באמת השתנה.
זה רק קצת עצוב כמו סוף של ספר-כמו כשמסיימים לקרא את חלף עם הרוח ומתאכזבים איתה שלא, זה לא יקרה.
אבל זהו רק עצבות ופחד
הפחד לשחרר את איזור הנוחות שלי, את הפנטזיה.
זה כאילו הזרע ששמרתי מכל משמר בבנק הזרע פג תוקף ועכשיו אני צריכה ללכת לשוטט בעולם בשביל למצא זרע נוצץ וטרי (מצטערת על הדימוי )
אז זהו,
לאחר חמש שנים השתחררתי,אני מבועתת אבל גם מרוגשת.
תקופה חדשה,
וגוף חדש מצטמק לו לאט לאט איתה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
