הכיבוס מסחיט

בס"ד

יום ירושלים זה אחלה יום, באמת. לחגוג את המאורע שהפך את ירושלים מעיר לירדנים בלבד לעיר של כולם? זה מסב לי אושר. אני לא ציני הפעם.

חוויה מיוחדת לצעוד בירושלים, במיוחד אתמול בתאריך כ"ח אייר, יום חירות ירושלים, 48 שנים אחרי שהצנחנים שיחררו את ירושלים ואיחדו אותה. לצעוד סתם בממילא ולראות את כל החוצות הלבנות, לראות אנשים מחייכים מהמרפסות, לראות את כולם רוקדים, חוויה עצמתית.

לראות את כולם רוקדים.

מי זה ה"כולם" הזה? האם זה אותו "כולם" שכתבתי שירושלים שייכת לו? לא. הכולם הזה הוא אני ומגזרי, חובשי הכיפות הסרוגות.

תכלס זה מבאס לראות שהחרדים לא מציינים את היום שהם יכולים ללכת לכותל ללא הסתננות למדינת אויב ולראות שהחילונים לא מרוצים מההישג הצבאי הגדול שלנו שבזכותו אנחנו מדינה חזקה ויציבה עם עיר בירה איכותית. בריקודגלים ישד רק כיפות סרוגות.

והתהלוכה שם? התהלוכה ממרכז העיר (היכל שלמה אם אתם בנים, גן סאקר אם אתן בנות) לכותל המערבי? היא בכלל לא מה שהיתה אמורה להיות מלכתכילה.

מהמקום שממנו באתי חונכתי שלא לעורר מהומות, אחרי הכל כולנו נבראנו בצלם אלוקים ולא צריך להתפרע יותר מדי אלא לכבד את האחר. כך חונכתי בבית וכך תודרכנו מטעם בית הספר בו אני לומד.

אז למה בכניסה לעיר העתיקה דרך שער שכם, ממש על גבול מזרח ירושלים, צריכה להיעמד קבוצת נערים ולשיר את הזוועה הבאה?:

זה לא מכבד אתכם כיהודים. שלא לדבר על זה שזה לא מכבד אתכם כחובשי כיפות. אני אישית מתבייש בכם. אבל מי יקשיב לי בכלל? ביום שאמור להרבות אהבה ואחווה קרה שמרוב צפיפות של אלפי אנשים בסמטאות העיר העתיקה מעדתי קצת פה ושם וחטפתי קללות שמערבות את איברי המין של אחיותי בערבית (היי, אתם לא שונאים ערבים? למה אתם מדברים בשפה שלהם?). קיללו אותי רק כי קצת נפלתי. אהבת ישראל לא הייתה שם. פרובוקציות כן.

ירושלים לא שייכת ליהודים בלבד. כל מי שחושב אחרת מעוות את רצון ה', הרי כתוב בספר ישעיהו: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. אגב, הלחינו את הפסוק הזה במנגינה קצבית ונחמדה (לצערי לא מצאתי אותה באינטרנט אלא רק את המנגינה השקטה שמתאימה לסליחות אבל אין לה את האווירה של הריקודגלים). היה אפשר לשיר את זה במזרח ירושלים. שיר שמכבד אותנו כיהודים.

מה שכן, באמת שרו את השיר הזה. בסוף. בתוך העיר כשהתקרבנו לכותל. אבל ככל שהתקרבנו למילים האחרונות בשיר שרו פחות ופחות אנשים, כך שרק אני שרתי לי בשקט את "לכל העמים" כי באמת פחדתי לחטוף מכות.

בכל פעם שעברנו ליד סימטה והיו שם ערבים שהסתכלו עלינו, שירת "מוחמד מת" חזרה שוב.

זה לא לכבוד שלי. זה היה נטו פרובוקציה.

אח"כ הגענו לכותל. היה שם את בנט, ארדן, וגדעון סער שנשאו נאומים. הם אמרו שזה טוב שירושלים, הנשמה של העם, מאוחדת ושלא תחולק לעולם. אני מסכים איתם, הם דיברו יפה.

אך למרות זאת, אווירת חוסר הכבוד שלטה שם. גם בין יהודים לערבים, גם בין דתיים לאומיים לשאר העם (הייתה הפגנת שמאל והיה אקשן) וגם בין דתיים לאומיים מל-ובכן, לדתיים לאומיים.

אז אני רוצה להפנות שאלה לכאורה פשוטה לכל מי שבא לריקודגלים:

לשם מה באתם? לחגוג את שחרור ירושלים? אילו זאת הייתה הסיבה הייתם רוצים שהיא תישאר משוחררת ולא רק שלכם. יש כאן כבר כפירה מוחלטת במצוות התורה וברצון ה', ע"ע הפסוק שצוטט מישעיהו.

לשם מה באתם? לחגוג את איחוד ירושלים ויהדותה? ראשית, כל עוד על הר הבית עומד התפוז הענק לולא בית המקדש תהליך יהדותה של ירושלים לא הושלם. שנית, היחס שלכם ליהודים לא היה מלבב. אתם שונאי יהודים. אני מריח כאן תקופות אפילות מההיסטוריה.

לשם מה באתם? הסיבה ההגיונית היחידה שמצאתי היא אגו. להראות שאתם מעל כולם. הכי טובים. הכי חשובים. הכי צודקים. הכי פרובוקטיביים. עושים הכי הרבה רעש ובלאגן כי אתם הגיבורים האמיצים. ואתם תעשו את זה בצורה מתלהמת ומלוכלכת שלא הולמת אותנו כציבור. אם זאת הציונות הדתית אז אני מתבייש בה. בי. אם זאת מטרת הריקודגלים, לעורר פרובוקציות חסרות טעם, אז יש להוציא מחוץ לחוק את הזוועה הזאת. אני כמובן יודע שלא זאת מטרת הריקודגלים, ושהיה אמור להיות כאן משהו הרבה יותר תמים וחביב, אך הריקודגלים כשל במבחן התוצאה. ואם זה הריקודגלים אני נחוש לבטל אותו.

אבל מי יקשיב לי? אני רק ילד קטן עם דעה מנוגדת מהרוב המתלהם וגס הרוח. הצלחתי לשכנע את חבריי הקרובים ואולי את מי שקרא פה (היי, זה ישראבלוג, מעוז הצפונתלאביביות, בטח כולם שמאלנים פה) אבל זה לא ישנה הרבה.

ועשו טובה, אם אתם מנסים לשכנע מישהו בצדקתכם, אל תתלהמו עליו. ואל תתנשאו מעליו. דברו איתו בגובה העיניים וכך הוא יחשוב שאתם לטובתו והוא יקשיב לכם (כן, כן, הכל אינטרסים).

יום ירושלים לא כחייב להיות פרובוקציה גזענית. אפשר, כדאי וצריך לחגוג אותו בדרך אחרת. הרבה הרבה יותר שפויה. ויהי רצון שיבנה בית המקדש (אפשר גם בנוסף לתפוז ולא במקום, רק שהתפוז יזיז קצת הצידה שתהיה לנו את אבן השתייה) ואז ירושלים באמת תהיה של כולם. כי ביתו בית תפילה לכל העמים.