האנייה

אין רעיון יותר אווילי מלתת לחמאס נמל בתמורה להודנה.

כבר פורסם כי טורקיה וקטאר מנסות לקדם יוזמה בה יוקם נמל צף בעזה תמורת הודנה של חמש שנים. כמה חבל שאנחנו לא חיים בראשו גדוש הפנטזיות של שמעון פרס. הרי לעזתים יהיה סוף-סוף פרוייקט לאומי שיעסיק אותם. עזה תוכל להשתקם בשנים אלה ולהפוך למרכז סחר מתחרה ואולי אף בירת תיירות. יהיה זה אי של שלווה בין מצרים המיליטנטית וישראל הכובשת. אי של שלום. של שפיות. המגדלים של אבו דאבי וקטאר יופיעו על קו האופק. מסגדים ירוקים זוהרים יעטרו את שוליו וינצנצו בלילה יחד עם אלפי עששיות הדייגים של העיר השנייה, הקמה לתחייה לעת ליל. 

אך אנחנו לא נמצאים בראשו של שמעון פרס. חבל. לחמאס אין זכות קיום מלבד התקיפה של ישראל. אחרת, במה הוא שונה מהפת"ח? האמת היא שיוזמה כזאת מתאימה לאסטרטגיית השלבים שלו כפי שהתווה חסן אל בנא אבי תנועת האחים המוסלמים שחמאס הוא הסניף הפלסטיני שלה. תחילה המוסלמי יכבוש את עצמו, אחר כך את משפחתו ואת חמולתו. את השכונה ואז את העיר. את החברה ואז את המדינה. את המדינה ואז את המדינות השכנות. את המדינות השכנות ואת כל עולם האסלאם. ובסוף גם את העולם כולו. צעד אחר צעד.

מבחינת חמאס הוא צריך להתבסס. הוא לא חזק מספיק בשביל לפגוע ממשית בישראל ולאיים על קיומה. בשנים האחרונות ישראל נוהגת בגישה של "לגזום את הדשא". אם ישראל תחליט לתת לעשב השוטה הזה לצמוח, היא צריכה להבין שיהיה לה הרבה יותר קשה לעקור אותו מהשורש. יש מישהו שעשה את זה כבר. שמו היה אריאל שרון. כמפקד פיקוד דרום, במשך שנה מיגר את הטרור על ידי פעולות גרילה, גירוש, הרס מחנות פליטים, שיטת המקל והגזר, הכנסת גדודים. אולי בגלל זה לא חשש להתנתק מעזה. מקסימום היה חוזר. אלא שהיום משמעות כניסה כזו היא מוות של המון חיילים. באופן יומיומי ומתמשך. כי חמאס נמצא עמוק ברצועה. תרתי משמע. כמו כן, לישראל אין את היכולת לנהוג כפי ששרון נהג או את הראש הממשלה שינהג כמוהו. 

חמאס צריך זמן. ממבצע למבצע הוא מתקשה לפגוע באוכלוסיה האזרחית בישראל. הרקטות נחסמו והמנהרות התגלו. רק המרגמות עוד יכולות להסב אבידות לחיי האזרחים. אבל מספיק פינוי זמני של התושבים שיחסוך מוות מיותר שכזה. הוא חייב נשק שובר שוויון ואינו יכול להשיג אותו דרך ציר פילדלפי שנמצא בפיקוח מצרי אדוק. אבל הוא יכול להבריח אותו דרך אניות סוחר שיחנו ב"נמל "שלו. כמה פשוט. לחלופין הוא יכול גם לבנות נשק כזה בעצמו עם המומחים האיראנים שיגיעו אליו בשנות השקט שיזכה בהם. בנוסף, "אי" שכזה הוא בסיס פעולה למגה-פיגוע אפשרי באסדות הגז הסמוכות דוגמת ים תטיס.  לכן "היוזמה" הזאת כזו גרועה. ומי שחושב שאפשר לשנות את אופיו של איש אחים מוסלמים על ידי כסף ומנעמים, שיחשוב על חאלד משעל וחבריו הקאטרים במלונות הפאר הרחק מכאן. משקיעים כסף בארגוני טרור ומשחקים בחיי אדם.   

"היוזמה" הזו היא לא פחות מיריקה בפרצוף של מצרים. טורקיה וקטאר הממנות את תנועת האחים המוסלמים, היריבה המושבעת של השלטון הצבאי במצרים חותרות תחתיה ותחת סעודיה בתור המנהיגות של העולם הערבי. לא בטוח שזה יתקבל יפה בקהיר וסעודיה יודעת איך לכופף את קטאר כשצריך.

עבור ישראל עומדות שתי דרכי פעולה יעילות. עקירה וייבוש. עקירה היא מה ששרון עשה בשנת 1970. ייבוש הוא מה שישראל כנראה תעשה. דפ"א שמתאים מאוד לאיש מבלפור. לחכות ולהמתין ולא לעשות כלום. הוא מת על זה. אלא שצריך לעשות משהו. כמה זמן ישראל תתמודד עם ההשלכות על החברה והכלכלה שמבצע כל שנתיים דורש? האם היא מוכנה להסכים עם מצב כזה? מעבר לכך, האם העולם יסכים למצב כזה ובראשו ארה"ב, הספונסרית הראשית שלנו. האם המחיר מצדיק את עצמו מול המחיר של אלטרנטיבה כלשהי? 

אני מציע כך: מצרים מתה לנקום באחים המוסלמים. מנגד היא מצפה מישראל שתוציא עבורה את הערמונים מהאש. ולהפך: ישראל רוצה לחסל את חמאס אבל מצפה שמצרים תוציא את הערמונים מהאש. אבל יש הבדל אחד. אם ישראל תכבוש את עזה יהיה לכך מחיר כבד. אבל אם מצרים תכבוש את עזה היא יכולה להפיק ממנה תועלת כלכלית רבה. למשל, נמל נוסף, כוח עבודה זול, סיוע בינלאומי נרחב, החזרת מעמדה בעולם הערבי. לאלה רק ארה"ב יכולה להיות ערבה ורק היא יכולה לשכנע אותה. היא חייבת להיות חלק מההליך כדי להציע למצרים תמיכה כלכלית ומדינית נרחבת יותר עבור יוזמה כזו. יוזמה כזו יכולה להתקיים רק אחרי שייבחר נשיא חדש בארה"ב ואז ישראל תוכל לנסות לשכנע את הממשל הנכנס.

אך חשוב הרבה יותר מכך ובזאת ישראל דווקא כן יכולה להתערב ובדגש על הערוצים החשאיים והלא רשמיים בלבד: לשכנע אותם ב"מזימה" של האחים המוסלמים.

מהי המזימה? אין זה ברור? להקים מצרים ב' בעזה וסיני. מדינה סלפיסטית עם מוצא לים האדום ולנתיב ישיר לאיראן. עם גבול ארוך לישראל ולמצרים א' ומרחק נגיעה מירדן. מושלם. והמצרים יודעים  טוב מאוד אצל מי יש תומכים רבים של האחים המוסלמים. רק לפני שנתיים וקצת מורסי איש התנועה היה בשלטון בקהיר ולא בכדי. הרי ארגון הטרור בסיני "אנאסאר בית אל-מקדס" הוא חמאס בתחפושת. ובכיר חמאס כבר הודה שהם והמצרים אחים הם. 

ובעצם, למה להתאמץ?  בכירים מצרים הודיעו שיעשו כן.

עם כיבוש עזה תתחיל העקירה מהשורש של החמאס וזו הדרך היחידה להילחם עם ארגון כזה. מה שמותר למצרים אסור לישראל ומה שהמצרים לא מכירים בעזה, ישראל מכירה טוב מאוד. תוקם ממשלת חסות מקומית. אולי עם אוריינטציה של הפת"ח אך עדיף שתהיה מבוססת על ראשי החמולות ואנשי עסקים מתוכה כדי לבסס יציבות.

ומכאן ישראל תוכל לעשות ככל שתרצה עם יהודה ושומרון. סיפוח מדורג או חלקי. האופציה הירדנית. מדינה פלסטינית. לפת"ח יתברר שהוא איבד את הקלף היחיד שנותר אצלו= האיום במדינה דו לאומית. ושאולי כדי להתפשר והרבה. לא בטוח שהוא יסכים. יהיה מדובר בהשפלה גדולה מדי ולא קם המנהיג הפלסטיני שיוותר על זכות שיבה המונית(כלומר יבקש שירצחו אותו).

אבל עתידה של ישראל יהיה בהיר יותר. ואם כבר, אולי אנחנו נקים נמל צף?