האנייה

"מרפורמציה לכריתת ראשים": סיפורו של האסלאם הסלפי

בשלהי המאה ה-20 ועד אמצע המאה ה-21, הסתובבו במזרח התיכון הוגים שניסו להבין את פשר הנחשלות של האומה המוסלמית בכלל והערבית בפרט. איך קרה שהאימפריה העות'מאנית הפכה לישיש גוסס כשמעצמות אירופה נוגסות בה? איך האומה הערבית זזה הצידה ופינתה מקומה לטובת בני שבטים טורקים ממרכז אסיה. בין אם היו שכירי חרב ופקידים בתשלום ובין אם היו נסיכות נידחת באנטוליה. למעשה, התשתית הרעיונית קמה על סמך השפל של האסלאם בפוליטיקה מול המאבק הלאומי שקיבל תנופה, שלטון המעצמות האירופיות והסכמי סייקס פיקו שחילקו את האומה המוסלמית למדינות. ובכול זאת, מאז ועד היום נחשב העולם הערבי כאותו טורקי חולה על מיצרי הבוספורוס.

במסגרת החשיבה מחדש, צפו רעיונות באזור ש"הפרו" את דעתם של אנשי רוח. כאלה שישליכו על המציאות מעבר למה שהיו מדמיינים אי פעם. 

ג'מאל אל דין אל אפע'אני (1836-97) היה מוסלמי ממוצא איראני שטען לייחוס מעלי אבן אבו טאלב.

לא היה זה דבר נדיר, שכן כל איש שני ברחוב היה טוען לייחוס ממשפחת עלי בן דודו של הנביא, חתנו ואבי השיעה. במיוחד באזור איראן.

הוא היה איש דת, עיתונאי, פילוסוף ומתנגד גדול לקולוניאליזם בתקופתו. המאה ה-20.

ג'מאל תקף את הקולות באירופה הרציונליסטית, אשר זלזלו בתרומתו של האסלאם. עיקר טיעונו הוא שהאימפריה המוסלמית שימרה את הידע האנושי בימי הביניים וכי לצד הצרכים החומריים אותם מספק המדע המודרני, האסלאם והדת מספקים את הצורך הרוחני. למעשה מדובר על פיו בשני הצדדים של אותו המטבע. כמו כן דגל באסלאם רפורמיסטי שההלכות בו נקבעות על פי שורה של מאזנים הכוללים את המקורות הראשיים באסלאם(הקוראן והחדית'), מורשת האבות שממנה נגזר היכולת לחוקק הלכה על פי הסכמת המאמינים והעיקרון השיעי של מתן ביטוי הולם לדעת הפוסק.

מחמד עבדה(1849-1905), אחד מתלמידיו, שבסוף ימיו היה המופתי הראשי של מצרים, הסביר את החולשות והניוון האסלאמי. טענתו היא שהאימפריה המוסלמית זנחה את דרך האסלאם בגלל אידיאולוגיות זרות ששיבשו את הבנת האסלאם או עמים זרים שלא הבינו את האסלאם נכונה. במישור זה  ציין כי שליטי השושלת העבאסית(שחלקם לא היו ערבים) והאימפריה העות'מאנית הפסיקו לנהוג בדרך האסלאם. עבורם השלטון לא היה מטרה אלא אמצעי להשגת מנעמי החיים. ביקורתו הופנתה לבית עבאס, שהקים צבא של חיילים ופקידים זרים אשר בסופו של דבר תפסו את השלטון(הממלוכים). בנוסף האשים את חכמי הדת שקפאו על שמריהם ותחת שחיתותם בוטלה שיטת "האיג'תיהד". בכך חיסלו את הגישה למודרניזציה ולגמישות האסלאם, עודדו יסודות מוחלטים וגרמו לבטלנות בלתי נלאית של פוסקים.

מסקנתו היא כפולה: צריך לנקות את האסלאם מהשפעות זרות ולחזור למורשת האבות בדבר האיג'תיהד.

מוחמד רשיד רדא, תלמידו מלבנון(1935-1865), התרכז בהחזרת שלטון הח'ליפות. ממשל ריכוזי באומה המוסלמית. רדא ביקר גם את חכמי ההלכה שנהגו בגישת ה"תקליד".

אל בנא, איסמעיליה, מצרים

חסן אל בנא(נולד ב1906) מורה מצרי, תלמידו של רדא. פעל במאה ה-21 וייסד את תנועת "האחים המוסלמים" ב1928 בעיר איסמעיליה.

בנא טען שהאסלאם הנכון חובק את כל תחומי החיים. נטישת רעיון זה גרם לאומה המוסלמית לשקוע. לכן צריך למורשת האבות כפי שהיא מתבטאת בקוראן ובחדית'. כל מי שבא אחריהם ופלפל אי אלה פלפולים והתקין טקסי פאר, סיבך והעכיר את האסלאם.

עם זאת, בנא עצמו שלמד בנעוריו בתנועה צופית שיבח דווקא את טקס הד'כר המזכך את הנפש. יחד עם כך, הוא התנגד לאמונות תפלות.

על פי בנא, הדרך להשלטת האסלאם על כל תחומי החיים עוברת בשלבים או מעגלים: האדם, משפחתו, החברה, הממשלה, האומה המוסלמית, העולם. התיקון מתחיל פנימה ועד חוץ.

מנגד, הוא היה פרגמטי בדבר יכולות בראשית שנות ה-40. לפיכך ייסד את תאוריית השלבים על אותה משנה:

1. ההכרה(תעריף): השלב המנהלי. הקמת רשת(דעוה) להפצת הבשורה הכוללת בתי ספר, מורים, מטיפים, אימאמים, מפעלי הזנה וצדקה ועוד.

2. המיסוד(התכוין): איתור יחידים המוכנים לפעולות ג'יהאד והכשרתם המקצועית.

3. הביצוע(תנפיז'): לכך מגיעים מעטים המסוגלים להפעיל כוח. תחילה התנה זאת בטיפול ראשון או מונע. אך בשנת 1939, בוועידה החמישית של

הארגון, הטיף לפעולות לחימה בשל כוחו המצטבר, האופוזיציה להנהגתו שדרשה פעולה ואווירת המרד הערבי(1936) והמלחמה בארץ ישראל.

לפי בנא שלטון האסלאם מחויב בעקרונות מנחים: אחריות השליט(הכפוף לשריעה), אחדות האומה וכיבוד רצונה. יש כאן זיקה לדמוקרטיה שלפי בנא מיסודה מגיע מהאסלאם. הוא דגל בעצמאות כלכלית, תעשייה ופיתוח פרויקטים לאומיים. על אף שהתנגד למושג המערבי\גזעי של הלאומיות(והעדיף פרשנות דתית שלה), ראה בה אמצעי המקדש את המטרה. הוא היה מוטרד יותר מהכיבוש התרבותי מאשר המדיני. בו ראה את הסיבה המרכזית לירידת קרנו של האסלאם: חיקוי ממנו נבעו שחיתות ועצלנות של חכמי הדת. מנגד האירופאים שחיקו את האסלאם בתפארתו התקדמו והגיעו להישגים מרשימים בתעשייה ובמדע.

*בנא איננו מתייחס לאיג'תיהד ואפילו תוקף את גישתו של אל אפע'אני.(תמך בפסיקה לפי שורה את מאזנים ביניהם דעת הפוסק). מבחינתו יש להתאים את המציאות לדת ולא את הדת למציאות. יש משום כך חזרה על המעשים שמוריו(רדא, עבדה, אפע'אני) ביקרו כל-כך.

סייד קוטב (1906-66), האישיות האינטלקטואלית הבולטת של "האחים המוסלמים באמצע המאה ה-21, ניסח את המניפסט הרעיוני של האסלאם הרדיקלי, "ציוני דרך", בו הוא הגדיר מספר נקודות.

1. האנושות ניצבת על פי פחת. זאת בגלל שהעולם הערבי איבד מערכיו. הדמוקרטיה(שמעמידה את האדם במרכז) והקומוניזם(שמתנגד לדת) פשטו רגל כל-כך עד שהן מתבטלות זאת בזאת. הדמוקרטיה יונקת מהקומוניזם במה שקרוי "סוציאל דמוקרטיה" והקומוניזם יונק מהדמוקרטיה דרך המסחר במשאביו בשל קריסת החקלאות תחת שלטונו. בעצם, אין לעולמות אלה את מכסת הערכים הדרושה כדי להנהיג את העולם. זוהי הסיבה המרכזית שהן המשטרים הטוטליטריים והן המשטרים האינדיבידואלים מתנוונים.

2. יש צורך להנהגה חדשה לאנושות. ראשות האסלאם בלבד, היא זו שתוביל את גאונות אירופה תוך ציוד הערכים הנכונים, הרציניים והשלמים. הגיע זמנו של האסלאם. זוהי מטרתו, להחליף את האל על פני אדמות. "ח'ליפה".

3. אולם כיום האסלאם לא יוכל לבצע זאת אם לא ייוצג בחברה. שלטון השריעה חייב לשוב. כדי לאפשר זאת ולהחיות את הח'ליפות זהו הצעד הראשון בדרך להנהגת העולם. תחילה יש לעורר את האמונה והדרך לצד פעילות בתחום החומרי.

4. העולם הזה חי כיום בתקופה של בורות (ג'הליה), מבחינת שורש המשטרים המבוססים על חומר. מכיוון שמדובר ביומרה להיות בעלי הזכות לקבוע ערכים. לראיה כל האסונות שבאו בעקבות משטרים אלו.  הכל בגלל התקפת שלטונו של האל. דרך המצויה אצל האסלאם בלבד. כיצד לעורר תחיה שכזו? על ידי חיל חילוץ שיפעל בקרב אנשי הג'הליה ולפי "ציוני דרך במקורות" ילמד כיצד להעביר להם מסרים של שפת האסלאם.

קוטב היה מורה מצרי שלמד בארה"ב. שהות שהעצימה אצלו את הדבקות בדת.

הוא חזר בשנות ה-60 למצריים והצטרף לתנועת האחים המוסלמים. 

אחרי הירצחו של חסן אל בנא(1949), הפך לאישיות האינטלקטואלית המרכזית בה.

עד שהוצא הוצא להורג ב1966 באשמת חברות בארגון טרור.

*על ברכי רעיונותיו של קוטב גדלו איימן א-זאווהירי, אוסאמה בן לאדן ועזאם עבדאללה, ממקימי אל-קאעידה. את משנתם המיליטנטית עוד יותר, הפיצו בעולם החל מימי מלחמת אפגניסטן ועד ימינו. משורות ארגונם ותחת מחלוקות פוליטיות ומוסריות(דוגמת האם ראוי לצלם ולהפיץ הוצאות להורג? האם צריך להתרכז בג'יהאד נגד המערב או המוסלמים הכופרים עצמם?) קם בעיראק ארגון "המדינה האסלאמית." ולאנשיה אין כבר יד ורגל בעומק ההגות של אל-אפע'ני או עבדה. חלקם הבא מאירופה כלל לא דובר ערבית. אירוני שיורשי הסלפיה נוסח אל אפע'אני ומוחמד רדא הם זרים הנוהגים בחיקוי מוחלט. בדיוק הכשלים שהביאו את האסלאם לפי פחת, לטענתם. 

גם אחמד יאסין מייסד חמאס ואביה הרוחני, גדל על ברכי קוטב וחסן אל-בנא, ויישם באופן מושלם את תורת השלבים. כל-כך הצטיין בכך עד שיש כאלה המפרידים בין השלבים וטועים לחשוב שארגון החמאס קם ב-87. אין זה נכון. תורת השלבים בה לוודאי היה אחמד יאסין בקיא, מבהירה היטב כי כל תנועת ג'יהאד מתחילה ברשת צדקה שמשתרשת באוכלוסייה ומתוכה מגייסת את הכוח הלוחם שלה. בניית החמאס הייתה אפוא המטרה של סניף "האחים המוסלמים" החל משנות ה-50.     

מעט אור חיובי: תארו לכם שמול התנועה הציונית הייתה קיימת אומה מוסלמית מאוחדת, שוחרת מדע ומשגשגת. האם ייתכן שהיינו יכולים להקים את מדינתנו תחת מעצמה איתנה שכזו? או רק לחיות בצלה. במין תור זהב נוסף, אחד מיני רבים, עד הגירוש הבא. כאזרחים חסרי מדינה. בני חסות בארצנו שלנו.