האנייה

מה בעצם אומרות ההכרזות של לפיד(וההכתרות בתקשורת) על ריצתו לראשות הממשלה? ובכלל, העובדה שהוא מוביל מפלגה של 11 מנדטים בכנסת הנוכחית ו-19 מנדטים בכנסת הקודמת.

בישראל של היום, עזבו אתכם מלהתאמץ. עזבו אתכם מלימודים, מתואר, מעבודה קשה, מחתירה למטרה, משירות קרבי, מאידאולוגיה. גם ממינימום יושר עצמי או צניעות. כל זה בהחלט חשוב אבל בתכלס' משני לגמרי. העיקר הוא להיות פרצוף יפה, "פרזנטור", מקורב ל, בן של, מהטלוויזיה, ועל הדרך גם מיליונר. ואז - השמיים הם הגבול. ועם קצת כריזמה, רטוריקה וכישרון שיווקי- אתם עוד יכולים להכריז על ריצה לראשות הממשלה. זה המסר שמשדרת התופעה של 'יש לפיד'.

 מה עומד מאחורי המסר הזה? הורדת מסיכות.

הערב בסיכום השנה של ערוץ 2, הלכו אמנון אברמוביץ' ועמית סגל לבקר את גיבורי הבחירות. בין דיוקנאות ראשי הממשלה הנפטרים, חיפש אמנון אברמוביץ' משהו משותף. מה מצא? הענקת תחושת ביטחון. ועל מה הוא מבסס את הקביעה שראשי ממשלה נבחרים על פי יכולתם להעניק תחושת ביטחון? שיחה עם אישה מבוגרת ורנדומלית - תומכת ליכוד. ללא ספק תחקיר עומק רציני. אחרי כן רמזו אברמוביץ' וסגל שלפיד יחליף את נתניהו או לפחות שיש לו פוטנציאל להחליפו. היש זלזול עמוק יותר בציבור? כשהם קובעים שבנימין נתניהו ניצח בבחירות על סמך הענקת תחושת ביטחון או שתחושה זו מבוססת על אלמנטים של שחקן קולנוע. בעצם, אומרים מיטב הפרשנים, שום דבר לא חשוב. הכל פיקציה. הציבור הוא שטחי ורדוד והולך שבי אחר כל פופוליסט שמדבר בטונים נמוכים ובעל כתפיים רחבות. הגישה הזו נשאבת מימי יוון. שם הציבור היה "אספסוף". בניגוד לאליטה הנאורה. זאת שטיילה ברחובות הפוליס בלווי עבדים. אולם בפועל, הם מגלים לנו קורטוב של אמת. בישראל זה לא משנה מה עשית בחייך. ממש לא. בסופו של יום. מה שחשוב באמת זה למי אתה נולד. ואם מזלך להיוולד למשפחה עשירה ומכובדת, אתה יכול לבלות חייך בכתיבה, הנחייה בטלוויזיה, כיכוב בפרסומות לבנק. בסוף עדיין יהיה מישהו שיחשוב שיש לך "פוטנציאל" להנהיג את המדינה.

לרגע אחד, התגלתה הפארודיה במלוא מובן המילה. כשיאיר נשאל על ההבדל בינו לבין הרצוג ולבני. זה אמתי:     סגל: אז מה בעצם מבדיל בינך לבין בוז'י וציפי(*פירוש שלי: מה שונה בין אשכנזי עשיר שמאמין בפינוי שטחים כציר מדיניות עיקרי, לשמירת הרוב היהודי לבין זוג אשכנזים עשירים שמאמינים בדיוק באותו דבר)? הם הרי גם טוענים שהם מרכז.

לפיד: טוב תראה, קיים הבדל גדול בין מפלגת העבודה לבינינו. זה שמאל ברור שאין לו מה להציע להובלת המדינה. יש לי כבוד לשמאל, הוא הקים ת'מדינה, אבל עדיין, אתה רואה את האלמנטים ה"פוסט ציוניים" בעבודה... יוסי יונה, סתיו שפיר, זוהיר בהלול.

אתם מבינים? אני לא אומר שהשלושה ימינים או משהו. אבל שימו לב, על קצה המזלג ניקח את בן גילו של לפיד - יוסי יונה.  פרופסור לפילוסופיה של חינוך, פעיל חברתי בפריפריה (הכשיר מורים ולימד בבן גוריון) וגולת הכותרת -       פצוע צה"ל שחטף פגז של טנק(!) במלחמת יום הכיפורים כשכוחותינו חצו את התעלה. ללפיד לעומתו... אין תעודת בגרות. שירות צבאי - כתב במחנה. שיא הקריירה האזרחית, מנחה באולפן שישי. שיא הקריירה הפוליטית - שנה וחצי באוצר בלי שום טיפול בבעיית עומק אמתית. האחד הפך באותו רגע לבוגד והשני למנהיג הבא של ישראל. 

מזל שלהיות ראש ממשלה ישראלי זה קצת יותר קשה מקימוט גבות ואינטונציה. נדרש מינון עדין של מניפולטיביות, דורסנות וחזון שלפעמים יוצא מאיזון. אבל עדיין, עצם המחשבה שיאיר עלול להיות ראש ממשלה היא פשיטת רגל של המנהיגות בישראל. מכול הקצינים, מכול היזמים, המשפטנים, אנשי החינוך והפוליטיקאים שיש, זה האיש שמסתמן כאלטרנטיבה להנהגת המדינה בבחירות הבאות?

אם באמת יתברר כך, הרי שזה הסימן ב-ה' הידיעה לריקבון של מחנה שלם, ואל תופתעו מכהונה חמישית לנתניהו כי היא בוא תבוא.

אה, ותמשיכו להיות מזועזעים מדונלד טראמפ. זה בכלל לא דומה ליאיר לפיד...