לחשוב בקול רם "אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
| 4/2015
בכי כאוב ההורים שלי לא חושבים ככה אבל יש לי שליטה עצמית, אומנם גם היא נעלמת בהדרגה ביחד עם השפיות שלי. אני נואשת לפסיכולוג, למישהו שיאשר את זה שאני משוגעת או שיאשר את זה שאחותי מרושעת. כך או כך לפחות אקבל קצת שקט. אני כל כך עייפה, אבל אולי זה מייאוש. כבר לא כיף לי לעשות דברים, אני מרגישה כאילו אני מדברת עם אנשים רק כדי למלא את החלל, אולי גם את החלל בתוכי.
אני אוהבת את הצפירה, רגע אחד שבו כולם בשקט, שילוב של עצב וגאווה. רצון לחיים. בכי כאוב ומדים שכבר לא ירוקים.
התנדבתי היום וחילקתי זרי פרחים בחינם בבית העלמין למשפחות שכולות, לשם שינוי הרגשתי כאילו אני מביאה תועלת.
ראיתי כל כך הרבה אנשים בוכים היום, גם אני בכיתי. אני לא מרוצה מזה שהיום בערב אנחנו הולכים לחגוג, אבל זה יהיה יותר גרוע להישאר בבית. כל יום מלחמת עולם נוספת.
תוציאו אותי מכאן, בבקשה.
| |
| |