לחשוב בקול רם

אני מרגישה נורא.

היה איזה ילד אחד שהיה גועלי ומגעיל אליי בתחילת שנה, הוא השתמש באופן חוזר ונשנה כלפיי במילה שאני מצאתי מגעילה ולא נעימה אז ביקשתי ממנו להפסיק, בשיא הנחמדות ביקשתי. הוא פשוט סירב לי והתעלם ממני. לא הייתי ממש נחמדה אליו מאז, התעלמתי ממנו פשוט ומהדעה הכללית של רוב האנשים - בצדק, אבל אז שמתי לב לציפורניים שלו. הן אכולות כמעט לחלוטין, גם אני כוססת ציפורניים אבל אני נוטה לעשות את זה על ציפורן אחת או שתיים וגם שטח הפנים של הציפורניים שלי קטן. שלו אמורות להיות ממש גדולות. הזדעזעתי עד עמקי נשמתי. אני כוססת כשאני מרגישה חסרת ביוטחון, כשאני מרגישה עצובה או מדוכאת ואין לי פורקן. ולחשוב שהוא הרגיש ככה עד שהציפורניים שלו הגיעו לרמה כזאת שובר לי את הלב.