לחשוב בקול רם

אני כאן ןאתה כאן

ואני לא יודעת מה להגיד לך.

אתה אמרת לי שלום מקודם, עם החצי חיוך המוכר שלך, אתה היססת. אני מבינה למה, אני לא הייתי בטוחה שתזכור אותי בכלל, אבל אתה לא יצאת לי מהראש. מאז לא דיברנו, אבל אני כל כך רוצה לשבת איתך ושתספר לי עובדות ממש לא מעניינות על גמלים. כי אני לא רוצה שאני אזכור אותך בתור כמה קשרי עין מביכים, מהסוג הזה שגורם לאנשים אחרים להרגיש לא בנוח. אבל כרגע, הייתי עושה הכל בשביל שתסתכל עליי. תפסיק כבר, אתה מתסכל לכל מקום בחדר חוץ ממני. אני רק רוצה שתזרוק לעברי מילה אחת. שתזכיר לי שאני עוד קיימת, כי כרגע אני מרגישה קצת מטושטשת, אולי מרוב תקוות שווא.