לחשוב בקול רם

התעוררתי לבוקר הראשון בלי יאיר, יערה, עידו, עדן, גלעד, בועז, עמרי, אדם, יונתן, אוהד ובערך עוד מיליון אנשים שהפכו להיות חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי. וזה כואב לי, לדעת שאולי זאת הייתה הפעם האחרונה שאי פעם אראה אותם, איך אני ממשיכה לחיות מכאן? מה אני עושה עם החיים שלי? זה לא פייר, כל כך רציתי שינוי, ולא רק קיבלתי אחד, קיבלתי אחד חיובי. ועכשיו אני מחוייבת לחזור לשגרה הרגילה שלי, רגילה ומשעממת. הם אמרו שהשבועיים האלה יהיו השבועיים הכי טובים בחיים שלי, הם צדקו.