לחשוב בקול רם
"אם מישהו אוהב פרח, שבכל מליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום." |
| 7/2015
 החברה של אבא
אני מתחילה לחבב את החברה של אבא שלי, היא ממש מתוקה. בהתחלה לא הייתי כל כך להוטה לפגוש אותה, אבל אני שמחה שנתתי לה הזדמנות. אבל אני מרגישה כאילו אני במין איזה קונפליקט. היא עושה את אבא שלי מאושר אבל עצם זה שהיא איתו מאמלל את אמא שלי, כי אמא שלי כל כך רצתה שמערכת היחסים בינהם תעבוד. והיא סוג של לקחה חלק בהתמוטטות שלה. אני לא יכולה להאשים אותה בזה, אני לא יכולה להאשים את אף אחד בזה. אי אפשר לשלוט ברגשות שלך, היא לא דרשה מאבא שלי לאהוב אותה, הוא לא ביקש לאהוב אותה. גם לו המשפחה שלנו הייתה חשובה. אבל לאמלל אותו רק כי הוא אוהב אותה נראה לי אכזרי בטירוף. אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אני עדיין מחשיבה את המשפחה שלי כמשפחה, שהחברה של אבא היא לא חלק ממנה. אבל היא נחמדה. אז אני מרגישה קצת אשמה שאני נחמדה אלייה, בהתחלה זה היה כדי שאבא שלי יהיה מרוצה, כי הוא כל כך רצה, אבל עכשיו אני באמת מחבבת אותה. אבל החיוך המרוצה שלו אחרי שאני מדברת איתה באמת גורם לי להרגיש טוב. הוא גם לא כופה אותה עלינו, הוא לא מכריח אותנו להיפגש איתה לא מרצון או מזמין אותה להיות איתנו בבית, אני מעריכה את זה. אני רק מקווה שגם אמא שלי תמצא את מה שעושה אותה מאושרת בקרוב.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: