לחשוב בקול רם

התחלתי לכתוב על כמה השנה הזאת הייתה גרועה, אבל אז התחרטתי. כי למרות שהשנה הזאת מנצחת את כל השנים הקודמות ותופסת את המקום הראשון ברשימת השנים הגרועות בחיי, היא גם תפסה מקום מכובד למדיי ברשימת השנים הכי טובות. אז אני חושבת שזה לא יהיה נכון לדבר על כמה שהשנה הזאת הייתה גרועה בהתחשב בכל הדברים הטובים שקרו בה. 

אם יש משהו שלמדתי השנה זה שלתכנן תוכניות זאת הדרך הכי טובה להגיע הכי רחוק מהמקום שאליו רצית להגיע, אבל אולי תגלה שהמקום שהגעת אליו הוא הכי טוב בשבילך. כי למרות שלא הגעתי לאן שרציתי להגיע, תמיד הגעתי למקום שהייתי צריכה. ועד עכשיו, לא באמת הבנתי את המשפט הזה. למדתי שתזמון זה פחות או יותר הכל בחיים, ולא משנה כמה מנסים או רוצים התזמון לא תמיד יהיה נכון, אבל זה בסדר. ואם יש משהו מהשנה שממש הייתי רוצה לזכור זה שכל ההחלטות הקטנות בחיים, כל האנשים האלה שאתה פוגש, כל רגע ורגע, הכל בסוף נהיה הגיוני. גם אם באותו רגע זה לא מרגיש ככה, גם אם אתה לא מתאר לעצמך שהבן אדם הזה יהיה כל כך חשוב לך, גם אם אתה פוגש אנשים בפעם הראשונה וזה מרגיש כאילו עבר כבר נצח, הכל בסוף מוביל לדבר אחד גדול שבסופו של דבר תוכל לכתוב עליו בבלוג שלך.

אני חושבת שאם מישהו היה מספר לי לפני שנתיים שככה החיים שלי יראו, סביר להניח שהייתי צוחקת לו בפרצוף. כי זה כל כך שונה ממה שרציתי בשביל עצמי. ולא הייתי מוותרת על שום דבר, אפילו על הרגעים הרעים ביותר, אפילו על הרגעים שבהם שנאתי הכל ואת כולם. כי הרגעים האלה, הם הרגעים שהפכו את הרגעים הטובים לטובים כל כך, ובין היתר את השנה הזאת לאחת מהטובות שהיו לי.

אני חושבת שזה מדהים, איך שום דבר בסוף הוא לא מה שציפית שיהיה. אבל זה בסדר, כי זה אפילו טוב יותר. 

אז אני מאחלת לכולנו שנה טובה וחג שמח.