לחשוב בקול רם

פעם(עד אתמול ליתר דיוק) חשבתי שאי אפשר לקבל את הכל טוב, ושאחרי שמשהו טוב קורה משהו רע חייב לקרות. כי ככה העולם עובד, אי אפשר לקבל הכל מתוק גם אם ממש רוצים, גם אם ממש מגיע לכם. ובמשך הרבה זמן, החיים שלי באמת עבדו ככה. אבל אולי הסתכלתי על זה לא נכון. כי אולי החיים הם בעצם כמו ציפור קטנה שמחליטה לעוף אל מעבר לים, למרות שהמון ציפורים עושות את זה, זה קשה בשביל ציפור כזאת קטנה. וכל יבשה היא משהו טוב, והציפור הזאת עפה במשך כל כך הרבה זמן, אבל היא לא רואה שום יבשה באופק, והיא כל כך מרוכזת במציאת יבשה, שהיא שוכחת להעריך כמה יפה הים. וזה מצחיק, שדווקא שהציפור הזאת לא התכוונה למצוא יבשה, היא בסוף מצאה - וטיילה בכל העולם. לפעמים אני גם רוצה להיות ציפור קטנה.

(אולי אני צריכה להפסיק עם דימויים של חיות/חרקים.)