לחשוב בקול רם

אולי אני פשוט לא אצא לטיול. כי בשביל מה.

אני מרגישה די מנוצלת, אני אוהבת להאמין שזאת לא הייתה הכוונה שלך. אבל יש דברים שאי אפשר להתכחש אליהם בשלב הזה. עכשיו כשאתה יודע אתה לא צריך אותי, לא היה אכפת לך בכל מקרה. אז למה שלי יהיה אכפת? אני תוהה אם תרגיש אשם, בו זמנית מקווה שכן כי זאת אשמתך. אבל זאת לא אשמתך לחלוטין, אחרי הכל, אני אשמה בזה שאני מטומטמת. זה ממש מגיע לי. אני לא רוצה לראות אותך, והוא לא רוצה לראות אותי. אז אין טעם לצאת. בעצם יש, אבל גם אתם נראיתם כאלה ששווה לאהוב בהתחלה, אז לא יודעת כמה אפשר להסתמך עליו. פעם אהבתי ימי שני, היום הבנתי שאני לא ידידה שלך כמו שאני כלי להשגת מטרה, אבל לו באמת היה אכפת, דפקתי את זה בשבילך אבל אתה דפקת אותי.

אני כל כך מטומטמת.