אבל השאלה הזאת לא באמת הייתה מכוונת אליך כמו שהיא הייתה מכוונת אליי. ואולי היא גם קצת בשביל לגרום לך להרגיש רע, רע על זה שפגעת בי למרות שאתה לא יודע, רע על זה שניצלת אותי, רע על זה שאתה נזכר בי רק כשנוח לך, רע על זה שאני מרגישה רע עכשיו וזה בגללך.
אני נתתי לך להכיר אותי, אבל ברגע שהכרת אז איבדת עניין. זה הזוי שאני עדיין חושבת שאתה מקסים ושאני לא טובה מספיק.
מה לא בסדר איתי?
אבל היא הייתה בעיקר בשבילי.
המחשבה עליך מעצבנת אותי עכשיו, בעיקר בגלל שהיא מזכירה לי שאני מטומטמת. ובעיקר בגלל שאני יודעת ששמעתי את אותם השירים כל היום בגלל שלא הצלחתי להפסיק לחשוב עליך. בכל רגע שהייתי יכולה לחשוב עליך - חשבתי. והרגשתי כמו חרא.
אני תוהה מה עובר עליך, אבל המחשבה שלא אכפת לך היא כמו סכין קטנה שחותכת את הלב שלי מיליון פעמים.
זה לא משהו שלא ידעתי קודם, אבל עכשיו - כשזה כל כך ברור לי, זה כבר כואב לי מידי לדבר איתך.
זה כואב לי לחשוב עליך. כל דבר שקשור אליך מכאיב לי כל כך.
למה?
לעזאזל איתך יאיר.
לפעמים
כשאני לבד
אני חושבת
וחושבת
וחושבת
אני חושבת
עד שזה הורג אותי
ואז
אני חושבת עוד קצת
מצטערת על כמות הרחמים העצמיים בבלוג בימים האחרונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: