לחשוב בקול רם

כשאני שלחתי לך הודעה, אתה ישר התחברת. אז התנתקתי. תוהה איך זה גרם לך להרגיש.

אולי כמו איך שאני הרגשתי כשסיננת אותי. זה היה לטובתך, ואולי קצת לטובתי. כי אני לא תמיד אהיה שם, למרות שעכשיו אני יודעת שאתה צריך אותי. לפחות קצת. כי אני מבינה. ולפעמים זה כל מה שצריך. המרחק ביננו מקל עליך, מאפשר לך לספר לי הכל. אבל אתה תאבד אותי. וכשתאבד אותי, אתה תדע. אבל יהיה מאוחר מידי. ואולי אז אתה תכתוב על הילדה הזאת, מהמקום הזה, שאף אחד לא שמע עליו. היו לה עיניים גדולות, והיא הייתה מוכנה לתת לך הכל, ולכתוב לך הודעות קצת יותר מידי ארוכות בוואטסאפ. הילדה שאתה פספסת, כי עמדת קרוב מידי.

"אני מרגיש טוב יותר אחרי שדיברנו"

(shoutout לסמיילי העצוב/שמח בתיבת מסרים שהזכיר לי את השיר הזה, לא יודעת למה זה מרגיש לי נכון)