לחשוב בקול רם

נניח שבעיות היו לימונים בתוך תיק. ולכל אחד יש את התיק שלו, ואת הלימונים שלו.. שמין הסתם, מכבידים עליו. אז לכל אחד כמעט יש קצב שונה, וכשפגשתי אותך היית הרבה יותר מהיר ממני. כי אני נוטה להיות קצת יותר מתוסבכת מהרוב. ורציתי ללכת איתך במשך כל כך הרבה זמן. השנה זה קרה, הוספת לימונים אל התיק שלך. והלכנו ביחד. ואני אהבתי אותך. אהבתי אותך מספיק בשביל לקחת את הלימונים שלך אל תוך התיק שלי. כי רק רציתי לעזור. אתה הרגשת יותר טוב. ואני לא יודעת למה בדיוק ציפיתי, שגם אם תוכל ללכת יותר מהר, תרצה להישאר איתי. כמובן שטעיתי, כי אתה רצת קדימה. ואני נשארתי עם כל הלימונים. אבל היה לי מספיק חשוב, ללכת לידך. אז הגעתי לממש קדימה. אבל אתה העדפת אנשים אחרים. אז עזבתי. החזרתי לך את כל הלימונים שלך, נהיית איטי. התחלת לחפש אותי. אולי כי רצית מישהו שיסחוב את הלימונים שלך, אולי כי לא רצית ללכת לבד, ואולי כי באמת התגעגעת אליי. אבל זה כבר לא משנה, כי היא כבר מקדימה וכך גם אני. כל כך התרכזת בלמצוא אותה, שאיבדת אותי.

אני ממש אהבתי אותך.

ואתה היית אידיוט.