לחשוב בקול רם

לאחרונה אני כבדה לעצמי. והייתי רוצה להיות קלה. לעזוב את כל מה שהוא אני עכשיו, ולא להסתכל לאחור. אולי הייתי נוסעת לגרמניה, כי שמעתי שירוק שם. הייתי פוגשת אולי מישהו, אחד עם זקן חום שמבצבצות ממנו כמה שיערות ג'ינג'יות, והוא גם היה לבד. הוא היה נותן לי מבט מופתע, וקצת מהבירה שלו. והיינו מטיילים קצת ביחד. וזה לא היה כיף. אבל זה היה משהו. ובטח ההורים שלי היו דואגים, הם היו מתקשרים ומחפשים ואני הייתי על הר קוראת איזה ספר של אתגר קרת ומנסה להרגיש משהו. כל דבר. אבל כשאתה ריק אתה ריק. וזה לא משנה איפה אתה, או מי אוהב אותך, או את הספר של מי אתה קורא. אבל אתה מקווה שהרגשות שלך כבדים מכדי לעלות איתך על המטוס, אז אתה טס. ואתה ריק, כל כך ריק. ואתה רק רוצה להיעלם

לא בא לי לדבר איתך בטלפון