הסתכלנו אחד לשני בעיניים, כאילו זה עומד להיגמר.

עד לפני שבוע לא הצלחנו לתאר במילים כמה טוב לנו... ופתאום הכל התפוצץ לנו בפנים 

הוא אמר שהוא מתגעגע לשמחת חיים שלי, לצחוק שלי, לאנרגיה שלי

הוא לא מכיר אותי ככה..

תשושה, חסרת חשק, חסרת כוחות.

אני יודעת שאני בתקופה לא פשוטה ואני מנסה לתאר לכם כל פעם קצת ממה שעובר עליי

אבל זה כלום. 

איך אפשר להישאר שפוי כשכל בוקר אני קמה ומסתכלת על עצמי במראה ושונאת את עצמי ? 

שונאת את המספר שמופיע על המשקל, שונאת את הרגליים שלי, את הבטן שמתנפחת... את הבגדים. 

כל בוקר הוא מלחמה בשבילי.. 

האם אני יאכל היום ? האם אני אתפתה ? כמה גרמים אני אעלה ? האם יהיה לי בולמוס מטורף ? האם אצליח להקיא הכל או כלום....

אני בחיים לא אהבתי מישהו ככה.. 

אבל יש לי מטרה בראש שאני רוצה להגיע אליה, אני לא מתכוונת לוותר ולהשלים עם המצב

אני לא רוצה למצוא פתרון אצל הפסיכולוגית, ולא רוצה לנסות לאכול תפריט שיאזן אותי.

אני רוצה להיות שלוש קילו פחות.. רק שלוש קילו פחות לבינתיים

רק לא לאכול ושלא יפריעו לי, 

להיות בעולם שלי

בשקט שלי

אבל זה מתנגש.. זה לא הולך ביחד.. זה פוגע בו.. פוגע בנו.. אני שונאת שזה קורה

הוא הדבר הכי חשוב לי בעולם