בירוקרטיה היא נושא כאוב בעולם המערבי, ובהחלט מעטות המדינות שיוכלו להתגאות שצורת ההתנהלות בהם מוצלחת ויעילה, אך לצערנו ישראל אינה
נכנסת לרשימה מצומצמת זאת. אנשים מקשרים את המושג הזה עם פורמליות, חוסר יחס אישי, חוסר התחשבות ותהליך מסורבל ואיטי ששואב מאיתנו
מאמצים רבים. תהליך חסר יצירתיות וגמישות מינימאלית הנחוצים להפיכת דבר מה ליעיל. עולם של כללים נוקשים ואדישות. ולרוב הם צודקים.
עד לסיום התיכון כמעט ולא ניתקלתי בנושא הבירוקרטי באופן אישי אלא רק שמעתי בחדשות תלונות כאלו ואחרות. למרבה הפלא גם בצבא כמעט ולא
הייתי צריכה להתמודד עם הנושא, למעט אולי בתהליך המיון של החיילים לתפקידים ולבסיסים ששם ההרגשה הייתה "כמו לדבר אל הקיר" ובאמת עד
שלא הגעתי לבסיס הקבוע שלי לא היה עם מי לדבר. גם בראיונות תקופתיים ובמיוחד בראיון עיקוב דרגה היה מצחיק(או עצוב) כשהמפקדים החזירו
אותך לבסיס בשביל לעשות ראיון שבו הם שואלים שאלות על למה אתה מעוקב דרגה(למרות שהם יודעים מצויין למה-הייתי צריכה לגשת למבחן סמל)
ואז גם עונים לבד לשאלה שלהם וממלאים את הטופס בעצמם, בלי כל צורך מוחשי שהחייל יהיה נוכח, אבל זה לא מפריע להם להחזיר את אותו החייל
חזרה לבסיס. (ופה אפשר גם לציין את היחס הגועלי שבו המפקדת השאירה חיילים במשך יותר משעה להמתין מחוץ למשרדה למרות שידעה שהם כבר
צריכים לצאת הביתה, ובאותו הזמן ניהלה שיחה עם קצין אחר על המשפחה שלו).
עם ההתנהלות הלא יעילה של הבירוקרטיה התחלתי להתקל כשסיימתי צבא והיית צריכה להגיע להרשם בביטוח לאומי(ולשם להם 166 ש"ח השם יודע
על מה ומאיפה- חיילת משוחררת שעוד לא מצאה עבודה). באותו ביקור, לא היה אפילו אגף אחד בביטוח לאומי שלא ביקרתי אותו, בכניסה שלחו אותי
לפקידים הכלליים כי לא היה להם כוח להקשיב מה הבעיה, משם שלחו אותי למקום שני ומשם למקום שלישי ורביעי, ובכל מקום נוצרה ההרגשה שהם
חיים בבועה שלהם ואין להם שמץ של מושג במה עוסקים מחלקות אחרות, אחרת איך ניתן להסביר את כל ההפניות השגויות שקיבלתי?
בסופו של יום, אחרי כמה שעות ישיבה במגוון תורים ארוכים(אם הייתם פעם בביטוח לאומי אתם יודעים על מה אני מדברת) הגעתי למחלקת גבייה, וכל
זאת רק בשביל למלא טופס ולקבל שוברים לתשלום בדואר על החודשים שעברו. ועוד שמעתי שיצא חוק שבחודשיים הראשונים חיילים משוחררים לא
משלמים דמי ביטוח לאומי, אבל בשום מקום בסניף לא ידעו להגיד על זה כלום ודרשו לשלם דמי ביטוח גם על החודשים האלו.
עוד היבט נוסף שיצא לי להיתקל בו הוא בהרשמה לאוניברסיטה שנסגרה כחודש לפני פירסום הציונים הפסיכומטריים, ובפועל כל מי שניגש באפריל
לפסיכומטרי ורוצה להרשם לשנה הקרובה צריך לעשות זאת בלי שידע איזה ציון יקבל, ולשלם על התענוג הזה 500 שקל. ובמקרה של כישלון הוא
מאבד לא רק את ה 500+ ששילם לפסיכומטרי, אלא גם את 500+ ששילם להרשמה לאוניברסיטה. סכום של למעלה מ 1000 שקל, שזה לא
מעט כסף לצעירים בתחילת דרכם. וזה נראה מאוד מיותר, כי גם ככה האוניברסיטאות לא יכולות לדון במועמד לפני שיגיעו הציונים מהפסיכומטרי,
וגם יש זמן עד יולי להמציא את כל המסמכים הדרושים, אז למה לסגור את ההרשמה כל כך מוקדם, למה לא לחכות עוד חודש, ולמנוע מהסטודנטים
העתידיים חוסר וודאות כזאת?!
ועוד היבט שככל הנראה מוכר לכולם- דורשים ממכם לאסוף מסמכים מסויימים וכשאתם באים להגיש אותם, פתאום נזכרים להגיד לכם שצריך להשיג
מסמכים נוספים, ועד שאתם אוספים אותם, חלק מהמסמכים הקודמים כבר פגי תוקף. האם הם לא ידעו שתצטרכו להגיש מסמכים נוספים? בטח שהם
ידעו, אבל משום מה בחרו לא להגיד לכם מההתחלה, בשביל לסרבל את התהליך ולמשוך את הזמן.
הבירוקרטיה נמצאת בכל מקום ובכל זמן, היא זו שמונעת תחרות חופשית, גוזלת זמן יקר, ועולה לכם בכמה שערות לבנות. אם גם אתם נאלצתם
להתמודד מול בירוקרטים, אשמח שתשתפו את סיפוריכם בתגובות.
כינוי:
Salonica
בבלוג זה
בכל הבלוגים
