לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

AthenaWorld


עוד בלוג של חיילת משוחררת, בניסיון לעשות קצת סדר בחיים, במרדף אחר החלומות, ובבניית העתיד צעד אחר צעד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2015    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    




הוסף מסר

6/2015

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר



 

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר,

טוב יותר? רע יותר?

לא יודעת מה יותר,

משהו אחר.

 

כך גם חלקכם ניצבים עכשיו בפני הסוף של שנת הלימודים,

חלקכם יעלו לחטיבת הביניים,

חלקכם יעלו לחטיבה העליונה,

חלקכם מסיימים תיכון.

 

לרובכם מחכים עכשיו חודשיים מהנים במיוחד,

אני בטוחה שחיכתם וספרתם את הימים עד לחופש הגדול.

 

ועכשיו אתם מתכוננים לבלות את החודשים הקרובים,

להרגיש חופשיים ומאושרים.

 

ומעבר לשמחה,

יכולים להיות גם קצת חששות,

במיוחד אם סיימתם מסגרת אחת

ואתם עוברים למסגרת אחרת.

 

לעבור מהיסודי לחטיבה יכול להיות קצת מפחיד,

מפחיד גם להתמודד לראשונה עם בגרויות,

ואם מצפה לכם צבא?

 

אבל באמת שאין ממה לחשוש,

כולם עוברים מסלול דומה בחיים,

ובסופו של דבר מתמודדים עם הקשיים,

ואפילו צוחקים על השטויות

שפעם שברנו את הראש בגללם.

 

 אם סיימתם השנה תיכון,

ואתם מתגייסים ישר עכשיו,

תשמחו,

לא תאבדו שנה מהחיים

על להמתין לגיוס,

ומבין חבריכם

תשתחררו ראשונים.

 

אם יש לכם זמן עד הגיוס

נצלו אותו!

תעבדו,

תיגשו לפסיכומטרי,

ואל תשכחו גם לנוח

ולצבור כוחות 

לשנתיים שלוש ארוכים.

 

ואם מצפה לכם עוד שנה

בבית ספר?

אז תנצלו את החופש!

תצברו כוחות!

תבלו עם חברים!

תאכלו אבטיחים!

צאו לים!

תהנו!

עשו חיים!

 

ותזכרו,

למרות שעכשיו

החופש הגדול נראה קצר,

יבוא יום והוא יתבטל כליל,

זוהי הטבה לה זכאים רק תלמידים!

 

נצלו כל רגע!

 

 

נכתב על ידי Salonica , 26/6/2015 04:14   בקטגוריות הירהורים, אקטואליה, בית ספר  
הקטע משוייך לנושא החם: סוף הלימודים
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה לעשות במצב של חוסר אונים מוחלט


הגיע הרגע שבו סיימתי צבא, סיימתי פסיכומטרי(או יותר נכון נכשלתי בו), ואפילו הספקתי לנוח כמה חודשים טובים. כרגע אני מתעסקת בשאלה

האם אצליח להתקבל לחוג המבוקש באוניברסיטה והסיכויים קלושים. אז עברתי את הסכם שנרשם באתר האוניברסיטה, אבל הוא ככל הנראה עלה,

כי בדואר הגיע מכתב דחיה. התקווה היחידה שנשארה היא שיקרה נס והסטאטוס "בטיפול" שנותר בקנו באתר האוניברסיטה ישתנה ל"קבלה".

אבל כרגע כל מה שנותר הוא להמשיך ולהתפלל. באמת שאין יותר מה לעשות כרגע, אין זמן לגשת ולשפר פסיכומטרי או בגרויות.

 

ומה יקרה אם לא אתקבל? מה לעשות אז? 

 

הפוסט הקודם מתאר בצורה הכי טובה את תחושת חוסר האונים והייאוש שאני מרגישה. אין לי מושג מה לעשות. אני לא יודעת באיזה נתיב לבחור.

 

אולי להירשם למכינה? אבל זה לאבד שנה, והלימודים במכינה עמוסים, ואי אפשר יהיה לעבוד במקביל. והבעיה היא לא כל כך בבגרות אלא
בפסיכומטרי.

 

אולי לגשת עצמאית עוד פעם לפסיכומטרי?(מה לעשות, אין לי כרגע כסף לקורס הכנה) עוד פעם זה לאבד שנה-עד שניגשים ועד שיגיעו הציונים.

אבל מה שיותר מפחיד זה שאי אפשר לדעת אם באמת אצליח לשפר את הפסיכומטרי כי זה מבחן שקשה לחזות את התוצאה שלו.

 

לשפר מתמטיקה ל 5 יחידות? עוד פעם אין לי כסף לקורס. ולגשת בלי קורס ולקבל ציון טוב(מעל 90) למי שלמדה 4 יחידות בבית ספר יהיה

קשה והתוצאה לא מובטחת). וגם כאן זה לאבד שנה.

 

ללכת לאפיק מעבר? שנה באוניברסיטה הפתוחה יקרה פי 2 מבאוניברסיטה הרגילה, ובקושי יש הנחיה. אבל גם אם אתחיל ללמוד השנה, זה לא

יעזור לי לחסוך שנה, כי יקח לעשות את האפיק מעבר בלפחות 3 סמסטרים. (האוניברסיטה הפתוחה מגבילה את מספר הקורסים לסטודנטים חדשים).

אבל הכי מפחיד הוא אם לא העמוד בממוצע שדרוש לשם מעבר. ומה אז? הפסדתי שנתיים, הרבה כסף, והגעתי לאותה נקודה בה התחלתי.

 

או שללכת לעשות שנה ראשונה באחווה במסלול שמבטיח מעבר לשנה ב בבן גוריון לכל מי שיהיה לו ממוצע 65 וציון חיובי בכל הקורסים?  משהו

במסלול הזה נראה לי חשוד, וזה נראה יותר מדי טוב בשביל להיות אמיתי. אם מישהו למד במסלול הזה והגיע בטעות לבלוג שלי, אז אשמח מאוד

לפרטים על המסלול.

 

אז מה לעשות? כל בחירה היא סיכון. אתם בטח תגידו לי שככה זה בחיים ואתם צודקים. אבל כשאתה נמצא לפני בחירה ורואה באופן ברור את

החסרונות בכל דרך ואף מנחש שיש עוד חסרונות שנעלמים מעינך, ואתה צריך לבחור, האימרה הזאת לא עוזרת להתמודד עם הייאוש שעוטף וחונק

אותך.

 

מה אני אעשה? אתפלל שהסטאטוס באוניברסיטה ישתנה ל "קבלה". וככל הנראה, אם לא, אז אבחר בסעיף האחרון והוא המסלול של מכללת אחוה.

ומעבר להיותו של המסלול חשוד הוא טומן חסרונות נוספים- נסיעות ארוכות ויומיומיות של שעה לכל כיוון מהמכללה לבית, שעות לימוד רבות,

שיחד עם הנסיעות ימנעו ממני לעבוד. כי כשאתה לומד כל יום מ 10 ורוב השבוע עד 8 בערב וצריך לחזור עוד הביתה, הזמן היחיד שנשאר ללמוד

בבית זה הימים הקצרים יותר והסופ"ש. מחישוב מהיר ,הנסיעות יעלו כ 3000 ש"ח בשנה, ועוד 3000 על קורסי אנגלית, ועד 1000 ש"ח על

תשלומים נלויים. גם אם אקבל מלגה מלאה של שכר לימוד(שנה ראשונה לתושבי הדרום) זה ישאיר לי סכום לא מבוטל של 7000 שאצטרך לשלם.

וכל זה בלי אפשרות לעבוד בזמן הלימודים. 

 

טוב, כרגע הדבר הכי הגיוני שנותר לי לעשות זה למצוא עבודה ולהרוויח בשלושה וחצי חודשים הקרובים סכום שיכסה את ההוצאות של שנת לימודים.

אה, והזכרתי שלמצוא עבודה בדרום זה סיוט? ולא אני לא מפונקת(נו, אולי רק קצת). אבל האפשרויות שעומדות לפני בפן של העבודה הן:

משמרות של 12 שעות במפעל, ורוב המפעלים פה בדרום אלו מפעלים כימיים שגם בשביל מיליון דולר לא הייתי מסכימה לעבוד שם.

שירות לקוחות מכירות- אני לגמרי לא מתחברת לזה,אבל משאירה את זה כאופציה פתוחה.

מכירות- מסיבוב בקניונים, מחפשים אנשים עם ניסיון ובחלק אף מגיל 24.?!?!

קופאית- שמעתי הרבה סיפורי אימים על המקצוע, אבל אולי בכל זאת שווה לנסות? 

 

אז אין לי ברירה, שולחת קורות חיים, ומיום ראשון מתחילה סבב של ראיונות עבודה.

וביינתים מתפללת להתקבל ללימודים, ואם תמצאו זמן פנוי תתפללו גם בשבילי.

 

באהבה,

החיילת המשוחררת המיואשת.

 

 

נכתב על ידי Salonica , 26/6/2015 02:44   בקטגוריות אוניברסיטה, הירהורים, פסימי, שחרור קיטור, עבודה  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כישלונות ופחדים


כשלונות ופחדים,
חששות ואכזבות,
כן, כל אלו
הם חלק מהחיים.
  
כמה פעמים רצינו משהו?
כמה פעמים שמנו בפנינו מטרה?
כמה פעמים השגנו אותה?
כמה פעמים נכשלנו?
ומה אז?
  
אכזבה,
כישלון,
חוסר בהירות,
חוסר ביטחון,
בילבול.
  
אותו היום שאתה צריך לקבל החלטה,
להמשיך את דרכך,
אך אתה אבוד,
לגמרי לבד,
לא יודע מה לעשות,
בערפל של מחשבות.
  
לפניך ים של אפשרויות,
ים של חסרונות.
הכל השתבש,
אך צריך להמשיך,
למגר נזקים,
ללקק פצעים.
  
למצוא את דרכך בערפל,
לפלס דרכך בחשכה,
למצוא ניצוץ של אור,
ניצוץ חיים,
ניצוץ תקווה.
  
אתה צריך למצוא פתרון,
למצוא דרך יציאה,
לצאת מהחשכה,
ולהמשיך.
   
לא קיים פתרון קסמים,
שאר הדרכים לוקות בחסר,
אך דרכך שלך חסומה,
ואין ברירה,
עליך לרדת מהשביל.
או שמה לפלס דרכך,
לאט, לאט
עד אשר תוכל לעבור.
  
אז במה לבחור?
בדרך המהירה?
בדרך היפה?
או שמה בזו הדרך,
אשר תוביל אותך ליעד נפלא?
  
לא ולא,
אין פתרון קסמים,
אין גם דרך עדיפה,
הכל זה רק אתה,
רצונותיך,
תקוותיך,
והחלטותיך.
  
אך במה לבחור?
לא, איני יודעת.
 
 
 
מוקדש לכל מי שמרגיש שנמצא במצב ללא מוצא,
תזכרו שגם מהמקומות הכי אפלים יש יציאה.
העיקר אל תתנו לעצמכם לטבוע בים הייאוש.

נכתב על ידי Salonica , 25/6/2015 02:04   בקטגוריות פסימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי:  Salonica

מין: נקבה




1,118
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSalonica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Salonica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)