ברוכים הבאים (:

החלטתי לכתוב עליך, כשתצא השבת.

לפני כשש-שבע שנים, כשהתחלתי (היום אני קוראת לזה "להתחזק", אבל אז קראתי לזה) לחפש את עצמי,

התחברתי לשירים שלך, ובמיוחד התאהבתי ב"גשם" וב"שער הרחמים".

למרות שמעיון במילים, די ברור שבאותה עת שבה הן נכתבו על-ידך, משמעותן עבורך הייתה אחרת לגמרי-

כאשר הייתי מקשיבה ל"גשם", הרגשתי שהשיר מתמלל באופן מופלא את המלחמות הפנימיות שעברתי באותן שנים,

את המאבקים עם מה שהיום אני מזהה כיצר-הרע וקוראת לו בשמו.

כאשר הייתי מקשיבה ל"שער הרחמים", הרגשתי שיש למה שאני מרגישה, שהדברים החיצוניים אינם באמת המהות, מקום.

שהמבט פנימה הוא האמת.

"לא מביט סביב, לא מקשיב, איש חולם אני, וכך היה תמיד".

כמה שלא חלמת מאיר... כמה שקראת את המציאות בבירור, ועזרת להבהיר לי אותה, ואולי אפילו לא הבנת.

רציתי להגיד לך תודה.

תודה על כל אחת מן הפעמים שבהן האזנתי לשיריך ולבי נמשך לתשובה, שירים שנוצרו כשאתה עצמך עוד לא התחלת להתקדם בכיוון.

תודה על עשרות מקרים שבהם הקשבתי ל"גשם" ובכיתי, דווקא מזה שהשיר נתן לי כוחות לעמוד בהרבה ניסיונות.

עם כח או בלי כח, התמודדתי וסמכתי על רחמי וחסדי ה', כמו שכתבת באופן כל-כך מדוייק, ב"שער הרחמים".

כששמעתי שנפטרת, קראתי תהילים לעילוי נשמתך,

ואני בטוחה ש-ה' יודע כמה אור הפצת בחייך ובאומנות שיצרת,

כשמך, מאיר,

וישמור עליך טוב-טוב,

כי לא רק שהיית, אתה עדיין ובטוחני שעוד תהיה, אוצר עבור רבים.

ת.נ.צ.ב.ה מאיר בנאי ז"ל.